שלום וברכה!

אדם מסורתי שאפה עוגה בבית או הכין מיני מאפה, והביא לעבודה או לאירוע משפחתי, ואומר שזה כשר למהדרין, האם מותר לאכול?

שלום וברכה,

אם הוא אוכל רק כשר נאמן לומר שהמאפה כשר למהדרין. אבל אם הוא לא מקפיד לאכול כשר - אינו נאמן.
 
בברכה,
מנשה בן פורת

מקורות וביאורים

אמרינן בגמרא (בכורות ל,א): "כל החשוד על הדבר - לא דנו ולא מעידו", ולכן מי שלא מקפיד לאכול כשר - אינו נאמן. וכן כתב כיוצא בזה מרן רבנו עובדיה יוסף, בספרו טהרת הבית (ח"א עמ' קנ), שאם נתברר שהאישה שיקרה לבעלה באומרה 'טבלתי', שוב אינה נאמנת לעולם על כך ללא הוכחה ברורה, עד שיתברר למעלה מכל ספק שחזרה בתשובה שלימה. ועוד כתב שם (עמ' קנג סוף ד"ה ברם דא עקא), שאם שני בני הזוג לא היו שומרי מצוות, ועברו מרצונם על איסור נידה, וכעת הבעל בלבד חזר בתשובה, והאישה השלימה עם זה רק מפני שלום הבית, שיש לעשות שאלת חכם בנוגע לנאמנותה בענייני כשרות וטרהת המשפחה.

אבל אם אוכל כשר, ורק לא נזהר לאכול מהדרין, אנו מאמינים לו שלא ישקר, ולא יכשיל את חברו האוכל למהדרין בלבד, שעדיין נשאר יהודי כשר, ולא איבד נאמנותו. וכדאמרינן במסכת יבמות (דף יג עמוד ב): "אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין [נשים מסוימות מלהחתן עמן] ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרים ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו. ומבארת הגמרא שם (דף יד סוף ע"א) הטעם, משום שהיו בית הלל מודיעים לבית שמאי מי הן הנשים שאסורות להן, ומה הן הטהרות הטמאין להן, והיו בית שמאי פורשין מהן. ע"כ. ולא חששו שבית הלל ישקרו, מאחר שעבורם היתר גמור הוא. וכן פסק הרמ"א בהגה ביו"ד (סי' קי"ט סעיף ז') וזו לשונו: מי שנוהג איסור באיזה דבר מכח שסובר שהדין כן, או מכח חומרא שהחמיר על עצמו, מותר לו לאכול עם אחרים שנוהגים בו היתר, שבודאי לא יאכילוהו דבר שהוא נוהג בו איסור ע"כ. ולכן מותר ליהודי אשכנזי לאכול בפסח אצל הספרדי, ולהאמין לספרדי שבמאכל שמגיש לפניו אין קטניות, וכדמשמע בחזון עובדיה (פסח, עמ' פו). וכן הנוהג שלא לאכול היתר מכירה, מותר לו להתארח ולאכול בבית שאוכלים שם היתר מכירה, ולסמוך על דברי בעל הבית שאין פירות אלו היתר מכירה. עיין בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' נג) מקורות רבים לכך. וע"ע שם (חלק א סימן י).