מדוע ילדים נפטרים בקטנותם?

בעקבות האסון המזעזע שפקד את בני משפחת גרוס, עם מות בנותיהם הפעוטות, ובעקבות שרשרת אסונות דומים שהתרחשו בזמן האחרון, מתגנבת ללב התמיהה, כיצד יתכן שקורים דברים רעים לאנשים טובים? וכן, מאחר וילדים בוודאי הינם צדיקים, לכאורה היכן הצדק והיושר בפטירתם?

אזרחי מדינת ישראל מזועזעים מהאסון הנורא שפקד את בני משפחת גרוס, שאיבדו את שתי בנותיהם הפעוטות, יעל ואביגיל ז"ל, ושני אחיהם הקטנים נלחמים על חייהם, בעקבות שאיפת חומר הדברה רעיל. וזאת מספר ימים לאחר שזוג הורים ותינוקם הפעוט נהרגו בהתפוצצות הגז בביתם, ומספר אסונות נוספים. אזרחי המדינה עומדים נפעמים נוכח עוצמת הנפש של הורי התינוקות, אשר קיבלו את הדין באהבה, בהכריזם: "אנחנו לא מבינים חשבונות שמים, אנחנו מאמינים שהכל לטובה". במעמד הלוויה, אשר ללא ספק הייתה שעתו הקשה ביותר של האב, הוא אמר בגבורה: "אין לנו שאלות לבורא עולם. השם נתן, והשם לקח, יהי שם השם מבורך".

הכח להתמודד עם קשיי החיים

אדם החדור באמונה עובר ביתר קלות את קשיי החיים, כך ראינו אצל משפחת גרוס, וכך אנו רואים אצל משפחות שכולות, חולי בתי החולים, אסירים בבתי הכלא וכדומה. מאחר שהאדם המאמין יודע שישנה משמעות לסבלו, ש"הכל משמיים", "הכל לטובה", ו"אין דבר רע יורד משמיים", וכו'. כך התורה והיהדות מעניקים מתנה נפלאה לאדם המאמין: כוחות להתמודד ולשרוד את קשיי החיים. יחד עם ההתפעלות מעוצמת הנפש של האדם הדתי והמאמין, מתגנבת ללב השאלה והתמיהה, כיצד יתכן שקורים דברים רעים לאנשים טובים? הרי "אֵל אֱמוּנָה, וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא [האלוקים]", אם כן כיצד האלוקים מאפשר שיהיה רע לצדיקים?

שאלה זו הינה עתיקת יומין, וכבר נשאלה ע"י משה רבינו: "רבונו של עולם! מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?". (ברכות ז,א). גם ירמיהו הנביא (יב,א), וחבקוק הנביא (פרק א), תמהו על כך. ושלמה המלך כתב זאת בלשונו: "יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים". (קהלת ח,יד).  לשאלה זו תשובות רבות: איננו יודעים מיהו צדיק ומיהו רשע באמת, מהו טוב ומהו רע, לפעמים הצדיק מקבל בתור שכר את עונשו על עוונותיו המועטים כאן בעולם הזה, כדי להצילו מעונש בעולם הבא, ועוד. מקוצר מקום לא ניתן להאריך בכך, רק נפנה את הקוראים להרצאת כותב השורות (הרב מנשה בן-פורת) באתר "הידברות", בשם "רשע במרצדס וצדיק באופניים". במאמרנו, נתייחס לשאלה המנקרת ביותר, לגבי "מותם של ילדים קטנים", כמו במקרים הנ"ל. במקרים אלו מזדקרת שאלת "צדיק ורע לו" בעוצמה רבה, מאחר שילדים בוודאי הינם צדיקים וטובים, אם כן לכאורה, היכן הצדק והיושר אם הם נקטפים בעודם רכים?

סוד הגלגול

רבותינו המקובלים גילו סוד בהנהגת ה' - "סוד הגלגול". לעיתים, נגזר על הנשמה לאחר מותה לחזור שוב לעולם הזה, בכדי לתקן את מעלליה, או כדי להשלים את מה שהחסירה בגלגול הקודם. בבחינת "מועד ב'", נתינת צ'אנס נוסף לאדם להשלים את תיקון נשמתו. מוסיפים חכמי הקבלה ללמדנו, שכאשר ילדים קטנים נפטרים בעודם רכים, ברובם המוחלט של המקרים, אלו נשמות שהיו כבר בזה העולם בגלגול קודם, והן היו נשמות של צדיקים וחסידים, אלא שהן לא השלימו לגמרי את תיקון נפשם, או שהן פגמו במקצת את נשמתם, ולכן נגזר עליהן לשוב לעולם לתיקון נשמתם. לאחר שנשמתן יורדת לעולם, די להם בזמן קצר להשלמת משימתן. (עצם הירידה לעולם הזה, והסבל שלהם בעולם, זה התיקון לנשמתם, גם אם הם עדיין לא הספיקו לשמור תורה ומצוות). בשעה שהנשמה סיימה את תפקידה בעולם, אין שום סיבה שהיא תישאר בעולם ללא סיבה ותכלית, ולכן היא שבה למקור מחצבתה, ליהנות מזיו השכינה, בגן עדן העליון.

הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל, היה ממשיל את חיי האדם בעולם הזה, לאנשים הנוסעים באוטובוס, אשר למרות שכולם משלמים בשווה עבור הנסיעה, הרי שישנם אנשים שיורדים באמצע הדרך, והם אינם מחכים עד התחנה הסופית, מאחר שהם כבר הגיעו למחוז חפצם. רק טיפש יתרעם ויצעק: "הרי שילמתם מחיר מלא, אז מה אתם יורדים באמצע הדרך?!". לעומת זאת, האדם הנבון מבין שכאשר הוא הגיע למחוז חפצו אין שום טעם בהמשך הנסיעה. הנמשל מובן מאליו, כאשר יוצר האדם יודע כי פלוני השלים את משימתו בעולם בגיל צעיר, וכבר הוא הגיע למחוז חפצו, הרי שה' לוקחו מהעולם, ואין שום טעם להשאירו בזה העולם החשוך...

בעצם, סוד הגילגול מבהיר לנו את כל הנושא של "צדיק ורע לו". כי לעיתים, הצדיק סובל בגלגול זה, למרות שהינו צדיק גמור, בכדי לתקן את מעשיו בגלגול קודם. מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, מסביר בשם המקובלים, שזהו  סודו של "ספר איוב": איוב היה "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר, יְרֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע". וכאשר פקדוהו צרות רבות ורעות, המכונים בפי כל "ייסורי איוב", הוא תמה על מעשי ה' שעשה עמו. שלושת רעיו שבאו לנחמו טענו בפניו, כי וודאי ישנם אי אלו מעשים רעים שהוא עשה ושנשכחו ממנו, ולכן הוא נענש עליהם. אך איוב סירב לקבל את דבריהם, היות שהוא הכיר את עצמו, שלא חטא מימיו, והינו "צדיק וישר" כפי שהעיד עליו בוראו. לא נחה דעתו של איוב, עד שה' בכבודו ובעצמו הודיע, כי איוב צודק בכך שבגלגול זה הינו צדיק וישר, וכל ייסוריו הרבים אינם אלא על מעשיו בגלגולו הקודם. היות ואיוב היה גלגולו של תרח אבי אברהם, שהיה עובד עבודה זרה...  

נישואין עם השותף מהגלגול הקודם

לסיום, נביא סיפור המובא בספר "קב הישר", הממחיש עד כמה אנו לא יודעים את חשבונותיו העמוקים של הבורא יתברך: מעשה ובא אל רבינו האר"י בחור מבוגר בגיל ארבעים ועודנו רווק, בבקשת עצה וברכה. השיב לו האר"י: "בת זוגך נמצאת באלכסנדריה של מצרים, סע לשם והנשא לה". ומסר לו את שמה ושם אביה. בהגיעו לאלכסנדריה שאל את תושבי המקום: "האם מכירים אתם את פלונית בת פלוני?". השיבו לו תושבי המקום: "מכירים. אביה אחראי על המכס בעירנו, היא כלילת המעלות וכלילת היופי, בגיל עשרים ועדיין רווקה". ניגש הבחור לשדכן המקומי, וביקשו לשדך בינו ובין אותה הבחורה. מצא חן מיודענו בעיני הבחורה, והם נישאו זה לזו כדת משה וישראל. בני הזוג חיו באושר ועושר, ובאהבה גדולה. ואף אבי הכלה נתן לחתן נדוניה גדולה בסך מאה וחמישים אלף זהובים.

אמנם, שמחתו של הבחור לא ארכה ימים רבים, ולאחר שלושה חדשים נפטרה אשתו הטרייה, והלכה לבית עולמה. חזר הבחור בלב שבור לעירו, ותיכף ניגש לרבינו האר"י והטיח בפניו: "אדוני הרב! למה שלחת אותי? טוב היה לי יותר אילו לא שלחתני לאלכסנדריה, לא הייתי מתחתן ולא היה לי שברון לב ממות אשתי אהובתי!". אמר לו רבינו האר"י: "האם אתה זוכר במה היית עוסק לפני עשרים שנה?". "במאפיית לחם", השיב הבחור. שאלו הרב: "הזוכר אתה אולי מי היה שותפך? וכמה זמן הייתם שותפים?". השיב הבחור: "בודאי זוכר אני, היה זה פלוני אלמוני. כיצד לא אזכרהו? הרי אותו שותף היה נוכל גדול, בגללו הפסדתי מאה וחמישים אלף זהובים. היינו שותפים במשך שלשה חדשים, ולאחר זמן קצר הוא נפטר".

כעת ניגש רבינו האר"י והסביר לבחור את כל העניין: "דע לך! זאת האישה שנשאת הינה גלגול של שותפך לשעבר. בשמים גזרו כי התיקון של שותפך הוא, שיבוא בגלגול של אישה, ושהיא תינשא לך. ובהיות שבגלגול הקודם שותפך גרם לך צער רב במשך שלושה חודשים בהם הייתם שותפים, לכן נגזר עליו להינשא לך בגלגול זה למשך שלושה חודשים, ולגרום לך נחת ועונג בימים אלו. כמו כן, נגזר עליו להחזיר לך כעת את אותם מאה וחמישים אלף הזהובים אשר הפסידך בגלגול הקודם. זו הסיבה שלאחר שלשה חודשי הנישואים היא מתה, מכיוון שכעת נגמר התיקון שלה בעולם".

המשיך רבינו האר"י ואמר לאותו בחור: "כעת הינך מבין מדוע התעכבו נישואיך עימה עד גיל ארבעים? משום שלפני עשרים שנים, בהגיע זמנך להנשא, היא רק נולדה, והיית צריך להמתין עשרים שנה עד שהיא תגדל לגיל עשרים, גיל שתוכל להינשא לה. כעת, לאחר שנגמר תיקונך [שלא הסכמת למחול לשותפך] ותיקון שותפך, הגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך". וכך היה. אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת, בנין עדי עד.

מאמר דומה: כיצד יתכן שילדים צדיקים נשרפו עם אביהם הצדיק?