הרב אבנר קוואס: תתחיל להיות מחזר מקצועי!

בעל שאינו מחזר אחרי אשתו, מביא אותה למצב שאשתו "אלמנה בחיי בעלה". ומה עם האישה? גברת יקרה! דמי בנפשך, שחס ושלום אין לך בעל, ואת לא נשואה, ואין לך ילדים, איך היו נראים חייך?...

בעל שמתקשה להיות כריזמטי, וטוען שהוא חסר רעיונות, שהראש שלו יבש, ושאין לו זמן, ואין לו כוחות וכו'. צריך להיזכר באותם ימים שבהם הוא חיזר אחרי אשתו במרץ. כמה מחשבה הוא השקיע, וכמה רעיונות היו לו כדי להרשים אותה: כשהיא הלכה לשפוך זבל, הוא יצא מהצפרדע של העירייה, ואמר לה: "היי... מה נשמע?...". היא ישבה בחדר השינה שלה, ופתאום היא ראתה זר פרחים עולה בחלונה. היא רצה לחלון, וראתה שהוא הזמין את "מנופי אבי" כדי להרים את הָזֶר ולהפתיע אותה. בעל יקר! עד החתונה היית מחזר חובב, התחתנתָ, תתחיל להיות מחזר מקצועי!!

בעל שאינו מחזר אחרי אשתו, מביא אותה למצב שעליו כתב הסטייפלר זצ"ל: "...וכשהיא רואה שזה אינו, כמעט שקרוב לפקוח נפש, מרוב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות". כעת למדנו עוד מושג: "יש אלמנה שבעלה חי". אדם שקם בבוקר והולך לעבודה, חוזר בערב, מתקלח, אוכל  ושותה, ונרדם עם העיתון... או חוזר בערב והולך לחברים, חוזר הביתה ונרדם... ואין ביומן שלו שעה שנקראת 'אשתי', מחזיק את אשתו במצב של 'אלמנה חיה'. כלומר בעלה חי, ואף על פי כן היא נקראת 'אלמנה'. לכן כל אחד ימחק פעילות אחת מסדר יומו, ויכניס את אשתו במקומה.

אמר לי בעל אחד: "אני לא מבין מה היא רוצה, המכונית אצלה, כרטיס האשראי אצלה, הכל שלה... למה היא לא שמחה?!". אמרתי לו: "כי אתה לא שלה, היא צריכה אותך!". לצערי, ישנם הרבה בעלים שבתעודת הזהות שלהם כתוב 'נשוי', אבל בחשיבה שלהם הם עדיין רווקים.

ומה עם האשה?

גברת יקרה! בעלך הוא החבר הטוב ביותר שלך, ויש לכם הרבה עניינים משותפים, שבהם אתם עוזרים זה לזו. דמי בנפשך, שחס ושלום אין לך בעל, ואת לא נשואה, ואין לך ילדים, איך היו נראים חייך?... בעלך, שקיבלת במתנה, התחייב בכתובה לפרנס ולכבד אותך, להלביש אותך ולמלא את כל צרכייך ומחסורך. ההתחייבות לפרנס והעמידה בלחץ התשלומים, מוטלים על כתפיו. ולכן הוא דואג לפרנסה, שזה עול לא מבוטל. וחז"ל אמרו על זה: "קשים מזונותיו של אדם כפליים כיולדה". כלומר, העול הזה קשה כפליים מהולדת ילדים. זאת ועוד, בעלך הוא הקפטן, הוא המנהיג שאחראי על ההתנהגות בבית. שכן אישה לא תוכל לחנך את ילדיה ללא הדמות האבהית הגברית והסמכותית של בעלה. וגם זה ראוי להערכה מצדך.

כתוצאה ממרוץ החיים והשגרה אנו נוטים לשכוח את עזרתו הרבה של בן זוגנו, וחושבים 'שככה זה צריך להיות, זה התפקיד שלו, ושיתמודד עם זה'. כאן חסרה מאד הכרת הטוב לדברים השגרתיים. האם את מעריכה את העובדה שבעלך עושה קניות, וטורח ומביא בכל יום חמישי את המצרכים לשבת?? מתי אמרת לבעלך: "אני מאד מעריכה את העובדה שאתה מפרנס את משפחתנו"? לעומת זאת הרבה נשים חושבות בליבן: 'הוא חייב לקנות, הוא חייב לפרנס...'. מי שמתחיל את החיים עם 'הוא חייב לי', אז אין לו חיים, ואין לו הכרת הטוב לְעוֹלָם.

כבר שלושים שנה שהבעל עושה דברים בבית. את רשימת הקניות הוא מכין לבד, לשוק הוא הולך בלי שירות ותשבחות, וקונה הכל. אז למה כשהוא חוזר באמצע הספונג'ה אשתו אומרת לו: "יש לך טבע לחזור דווקא כשאני באמצע... תחכה בחוץ עד שיתייבש... אל תעשה לי צעדים...". איפה התודות? איפה הקפה והעוגיות? איפה המחמאות וההערכה על הקניות? איפה?? מהיום ניתן לבעל פרגון מתאים, ואין ספק שיורגש שינוי בהתייחסות ההדדית, כי 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'. מה בסך הכל הוא מבקש, קצת תשומת לב והתייחסות, להגיע לבית חם אוהב ומפנק... וזה דורש מן האישה תמיכה בזוגיות, בבחינת 'יד רוחצת יד'.