הרב אבנר קוואס: למה הוא אוהב לתקן דברים רק לאמא שלו?

שאלת פעם את עַצְמְךְ: "מדוע הוא נהנה להחליף נורות ולתקן דברים בבית של אמא שלו, ובבית שלך לא?". כדאי שתשימי לב, כיצד אמא שלו מבקשת ממנו להחליף נורה, וכיצד את עושה זאת... במקום לעודד אותו ולפרגן לו, מעליבים אותו או פוגעים בכבודו, ואחר כך דורשים ממנו לתפקד באופן רגיל.

שאלת פעם את עַצְמְךְ: "מדוע הוא נהנה להחליף נורות ולתקן דברים בבית של אמא שלו, ובבית שלך לא?". כדאי שתשימי לב, כיצד אמא שלו מבקשת ממנו להחליף נורה, וכיצד את עושה זאת... כשלאמא נשרפת נורה בנברשת של הסלון, היא מרימה טלפון לבנה, ואומרת בלשון רכה ועדינה: "הלו, בני, מה שלומך? איך המרגש? אתה יודע, מיום שנולדת השמש לא שוקעת, אתה האור של הבית, (כי הנורה נשרפה). תגיד לי, בא לך לאכול ארוחת צהרים כמו שאתה אוהב אצל אמא שלך?". "דווקא מאד בא לי". הוא עונה. "אז תבוא היום, הכנתי אוכל מיוחד שאתה אוהב... וכשאתה בדרך, אם לא קשה לך, תביא איתך נורה לנברשת של הסלון... אז קבענו בשעה 2...".

בשעה 2 בצהרים נשמעות נקישות בדלת. היא פותחת את הדלת, ומולה עומד בנה, כשהוא נראה כמו מהנדס של חברת החשמל... לבוש בסרבל כחול, עם תיק ג'יימס בונד ונורה ביד. היא מחבקת ומנשקת אותו ואומרת לו: "אתה האור של חיי...". הוא פונה אליה ושואל: "איפה הנורה השרופה?". והיא עונה: "תעזוב עכשיו את הנורה, קודם כל שב לאכול!". היא פותחת שולחן, מגישה לו סלטים, דגים, וכל מה שהוא אוהב לאכול. כשהוא מסיים לאכול, אומרת לו אימו: "אי אפשר לעבוד עכשיו, עכשיו תעלה לנוח". אחרי שעה, הוא חוזר והיא אומרת לו: "שב בני, אפיתי לך עוגת קוקוס, רוצה כוס קפה עם עוגה?...".

הוא קם להחליף את הנורה... הוא מגיע לנברשת ושואל: "אמא, יש כסא?", הוא לא סיים את המשפט, וכהרף עין עומדת לידו כסא. הוא עולה על הכסא, ומתחיל לסובב את הנורה, ואמא שלו עומדת ומביטה בו בהתפעלות וממלמלת לעצמה: "אליהו הנביא... אליהו הנביא...". פתאום הוא מעד ונתלה על הנברשת כמו טרזן, וטיח התקלף מהתקרה... אומרת לו אימו: "לא נורא, ממילא רציתי לעבור דירה...". הוא מסיים את הברגת הנורה... ואימו לוחצת על המתג והמנורה מאירה. היא לוקחת אותו בידה ואומרת: "אתה האור של העולם...". כשהוא רוצה ללכת אומרת לו אמו: "מאמי, יש לכם מלפפונים, עגבניות, סוכר, שמן, ביצים?...". היא ממלאה לו סל בכל מיני מצרכים והוא הולך הביתה. הוא קנה נורה ב- 5 שקלים, ויצא עם סל בשווי 100 שקלים.

ובבית...? איך אישה מבקשת מבעלה להחליף נורה? זה נראה בערך כך - היא פונה אליו בטון עצבני: "שמעווון, מיום שהכרתי אותך אני גרה בחושך... הבית הזה כמו מערה...". "מה הבעיה?", הוא שואל. והיא עונה: "אין לך עיניים, אתה לא רואה לבד שהנורה שרופה? כל דבר צריך לומר לך... אתה תינוק?". (איפה המילים של אמא? לאן נעלם המשפט: 'הכנתי לך אוכל?' היכן הדיבור - 'אם לא קשה לך'?). "בסדר, אני מחליף", הוא אומר, "רק אל תצעקי...". הוא מביא את הנורה, עומד מתחת לנברשת ושואל: "איפה הכסא?", והיא: "גם כסא צריך להביא לך, מה, אתה מוגבל?!".

הוא מביא לעצמו כסא, באמצע ההחלפה הוא מחליק... אומרת לו אשתו: "תודה, תודה רבה... רד, רד מהכסא... חבל שאמרתי לך להחליף... גם להחליף נורה אתה לא יודע? יצאת עקום כמו אבא שלך, אני מזמינה חשמלאי...". לבסוף כשהוא מסיים את ההחלפה, "תדליקי את האור...", הוא מבקש. היא מדליקה את האור, ומתברר שהמנורה לא עומדת ישר". "איך זה?", הוא שואל. "עקום... כמוך...", היא עונה.

כעת אפשר להבין, גברת יקרה, למה הוא רץ לתקן דברים אצל אמא שלו, והבית שלכם מוזנח. במקום לעודד אותו ולפרגן לו, מעליבים אותו או פוגעים בכבודו, ואחר כך דורשים ממנו לתפקד באופן רגיל.