משרד החיוך קובע "חוק חיוך קובע"

המחמאות צריכות להיות אמיתיות, לא כמו אותו אדם ששמע הרצאה על החשיבות לפרגן לאישה. בפותחו את הדלת, הוא פנה לאשתו: "אשתי היקרה! הברקת כל כך יפה את החלון, כל הכבוד!". אמרה לו אשתו: "גולם! כבר חודש שאין זכוכית בחלון....".

אחד מערכיה הנעלים של היהדות הוא "לחייך ולהאיר פנים לזולת". חז"ל (כתובות קיא,ב) אומרים: "אמר ר' יוחנן: טוב המלבין שיניים לחברו [-המחייך לחברו] יותר ממשקהו חלב, שנאמר: "ולבן שנים מחלב", אל תקרי לבן שינים אלא ליבון שינים". נתאר לעצמנו, זוג חברים עומדים ביום קיץ חם במקום הומה אדם, האחד מחלק בקבוקי קולה קר לכל דורש, והשני עומד ומחייך לאנשים. במבט ראשון נראה, שמחלק השתייה עושה חסד גדול יותר מחברו. אבל חז"ל מגלים לנו, שדווקא האיש החייכן מיטיב עם הבריות יותר מחברו. וכל כך למה? משום שהמשקה חלב נותן דבר פיזי בלבד, אבל ה"מלבין שיניים לחברו" מעניק משהו נפשי. הארת פנים לזולת זו כעין אמירה: "אני מעריך אותך, אני מרוצה ממך, אתה חשוב ונכבד".

בכוחה של הארת פנים לרומם את נפש האדם, ולפעמים אף להחיותו ממש... כפי שיעיד המעשה הבא: אחד מראשי הישיבות בירושלים פגש בבית-מרקחת את אחד מתלמידיו. הרב טפח על שכמו של התלמיד, האיר לו פנים, התעניין בשלומו, ופנה לדרכו. לאחר מספר חודשים פנה אותו תלמיד וסיפר לרבו: "כבודו יודע מה עשתה לי ההתייחסות הלבבית שלך?! אני איבדתי טעם בחיי, וקניתי כדורים בבית המרקחת בכדי להתאבד... אבל אחרי שכבודו פנה אלי בחיבה, והתעניין בשלומי, התעודדתי, קיבלתי כוחות חדשים, וזרקתי את הכדורים לפח האשפה...".

מילה טובה עדיפה מארוחה דשנה

ישנה חשיבות עליונה עבור קיומו הבריא של הבית - להחמיא ולפרגן לבן הזוג באופן תמידי. וזאת עלינו לדעת: מילה חמה, חום ואהבה, שמרעיף הבעל על אשתו ולהיפך, גורמים נחת רוח רבה יותר מאשר ארוחה דשנה או כל מתנה גשמית אחרת. כפי שאומר שלמה המלך, החכם מכל האדם: "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ". (משלי ג יב). ופירשו חז"ל במדרש שם כך: "אמר רבי לוי, כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגשוהו בשעה שירד ממלכותו, והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירים אותו. בא אחד מהם נשתטח לפניו, ואמר לו: "אדוני המלך! אם רצונך, אכול עמי היום". מיד הלך עמו, והעלהו לעלייה וזבח שור, והביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו. ואמר לו: "זכור, אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך". מיד, כיון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו. למחר פגע בו חברו, התחיל משתטח לפניו, ואמר לו: "אדוני המלך! רצונך לאכול עמי היום?". אמר לו: "שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חברך אתמול?". אמר לו: "אדוני המלך איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי". באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו. ואמר לו: "אדוני המלך! שבועה נשבע הקב"ה לאביך, שאינו פוסק מלוכה מזרעו... אלא כך הוא דרכו של הקב"ה מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה", אבל הקב"ה מחזירך למלכותך. כיון ששמע שלמה כך מיד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע. כיון שחזר שלמה למלכותו כתב בחכמתו "טוב ארוחת ירק ואהבה שם", שאכלתי אצל העני, "משור אבוס ושנאה בו", [שהאכילני אותו עשיר שהזכירני צערי]".

לגדל ילדים בריאים בנפשם

אם לכל אדם חשובה החמימות והחיוך, כאמור, הרי שעבור הילדים החום והאהבה חשובים להם שבעתיים, עבור התפתחותם הנפשית התקינה. וזה אחד הפירושים לפסוק: "כי האדם עץ השדה". מדוע האדם נמשל לעץ? אלא מה העץ זקוק לחום השמש כדי שיגדל ויתפתח, ועץ בלי שמש נובל ומתייבש, כך האדם זקוק לחום ואהבה כדי שנפשו תתפתח, ואדם ללא אהבה עלול לקמול. וכשם שהפרחים נפתחים לאור השמש, כך כדי שהילד יִפָּתַח הוא זקוק לחום ואהבה, ובלא זה הוא יהיה ילד סגור ומופנם.

בואו ונהיה השמש של העולם, נחייך ונאיר פנים לזולת. מחמאות אינן עולות כסף, הבה ונפזר אותן בלי חשבון. אלא שהמחמאות צריכות להיות אמיתיות, אפשר קצת להגזים, אבל כשזה מוגזם מידי – זה נראה לא אמיתי, והמחמאה לא מתקבלת. שלא נהיה כמו אותו אדם ששמע הרצאה על החשיבות לפרגן לאישה. בכל הדרך לביתו אמר "לשם יחוד... הריני בא לקיים מצוות נתינת מחמאות לאישה...". בפותחו את הדלת, תרו עיניו אחר דבר שכדאי להחמיא ולפרגן, והנה הוא מצא... "אשתי היקרה!", פנה לאשתו, "הברקת כל כך יפה את החלון, כל הכבוד!". אמרה לו אשתו: "גולם! כבר חודש שאין זכוכית בחלון....".