אחות ראשית בבית החולים בסיפורה אישי: "אני מעריצה את החינוך שלכם"

לכבוד העלון המקסים "אור עליון"

נהניתי להכיר את העלון שלכם. המתנדבים שלכם מחלקים אותו אצלנו, בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים. זה נותן חומר למחשבה על הדת ועל החרדים. זה פשוט טוב.

יש לי סיפור אישי עם איזה ילד חרדי, שרציתי לשתף אותו איתכם. אני עובדת כאחות ראשית במחלקת טיפול נמרץ ילדים, לצערי הרב אני רגילה במראות קשים וכואבים, ועם השנים, איך אומרים? קצת מתחספסים. לפני זמן קצר, ראיתי דווקא משהו שכן הצליח לרגש אותי. באמצע יום עבודה רגיל, הופיעה אישה חרדית עם בנה בשם מוישי. הוא הגיע אלינו ממחלקת אונקולוגיה, כיוון שהסתבך עם הטיפול הכימי הקשה שקיבל. פשוט ריחמתי עליו מאד. הוא היה נראה כל כך אומלל, כל כך סובל. סביב פיו הופיעו פצעים מדממים שנגרמו לו מהטיפול, והקשו עליו מאד את הנשימה. מה אומר לכם? הוא היה מאד מסכן... אפילו לדבר הוא לא יכל. כל מה שרצה הוא נעזר עם הידיים והנהונים בראש. לקראת ערב הוא אותת שהוא רוצה לשתות. אמא שלו מזגה לו כוס מים והגישה לפיו. אני צפיתי בהם מהצד. והנה... אני ראיתי וקיבלתי שוק: הילד שפיו וכל מערכת העיכול שלו היו מחופים בפצעים החל לדבר: "ברוך... אתה...". כך מילה במילה מול עיני. הילד בירך. והוא בסך הכל  בן 3 וחצי.

מה אגיד לכם? הוא הדהים אותי! פשוט הייתי המומה! בכזה מצב והוא מברך?! חינוך כזה אי אפשר לשכוח! אני חושבת שהחינוך שלכם הוא לא אילוף, הוא חינוך אמיתי! כמה שזה נשמע פתטי, אני מתחילה להעריץ את החינוך החרדי...

נא לא לפרסם את שמי

(השם המלא שמור במערכת)