מנוחה פוקס, סופרת ויועצת משפחתית, משיבה: מה לעשות עם ילד שמפספס?

יש לי ילד, כמעט בן 4. הוא גמול מגיל 2.5, שנה אחת היה גמול מאד יפה, לא פיספס בכלל. ומאז, אחרי שנה, הוא כל פעם מפספס, (רק קטנים). גם בגן וגם בבית הוא לא הולך להתפנות, מסיבה אחת, שחבל לו על הזמן, הוא מעדיף לשחק בזמן הזה... וזה לא עובר לו. מה לעשות?

גברת מנוחה פוקס, שלום וברכה!

יש לי ילד, כמעט בן 4. הוא גמול מגיל 2.5, שנה אחת היה גמול מאד יפה, לא פיספס בכלל. ומאז, אחרי שנה, הוא כל פעם מפספס, (רק קטנים). גם בגן וגם בבית הוא לא הולך להתפנות, מסיבה אחת, שחבל לו על הזמן, הוא מעדיף לשחק בזמן הזה... וזה לא עובר לו. מה לעשות? יש לציין, שלא אכפת לו להישאר ככה רטוב, אפילו יום שלם.

רות, נתניה

שלום וברכה!

ילד בן 4 שמפספס זה דבר שקורה. השאלה, איך אתם מגיבים, ומה אתם עושים כשהוא מפספס? מכיוון שאין לי כאן תשובה מכם, אתייחס בדברי לשני מצבים: במצב האחד - בכל פעם שהילד מפספס, אתם מרבים לומר לו: "אסור!, אתה ילד טוב, אז למה אתה עושה?!", "תפסיק!, תקבל מתנה אם תצליח!". במצב השני - בכל פעם שהילד מפספס אתם כועסים, מענישים, צועקים ועוד.

הילד שלכם יודע מה הוא צריך לעשות בשביל שלא להרטיב. ואתם שואלים את עצמכם שאלה נכונה וחשובה: מדוע הוא ממשיך? הוא יודע שאסור, הוא יודע מה צריך לעשות, (עובדה שעשה זאת בעבר), הוא יודע שלא מרשים לו, ואולי אפילו מענישים אותו, כיצד בכל זאת הוא ממשיך?!

ילד ממשיך שוב ושוב, לא מכיוון שהוא לא יודע, גם לא בגלל שהוא עסוק. הוא ממשיך במעשיו, כי  אנו, ההורים, כמו בובות על חוט, נמשכים אחריו ומופעלים על ידו. הילד שלכם יודע שאסור, אבל הוא מרוויח מהתנהגותכם כלפיו דבר אחד משני דברים, או את שניהם יחד: הוא מרוויח הסברים, דיבורים ותוכחות. (ההורים קוראים לזה: "ללכת אתו בטובות"). ו/או אולי הוא מרוויח גם הרבה מאד עונשים, קיטורים והעלבות. (ההורים קוראים לזה: "ללכת אתו ברעות"). בקיצור, הוא מרוויח הרבה מאד התעסקות סביבו.

ילד שמרגיש (בתת מודע, ובלא רצון להרע), שהצליח להפעיל את הוריו, ולגרום להם להסתכל עליו, להתייחס אליו ולהסתובב סביבו, ולא משנה אם בטוב או ברע, ימשיך גם הלאה. לכן, ככל שתצליחו שלא להתייחס למעשה שעשה כך יוטב.

מה לא לעשות? הפסיקו ברגע זה לכרכר סביבו. הסבירו לו פעם אחת ודי, שהדבר הזה בשליטתו, שאתם לא תתערבו, ושאתם סומכים עליו שהוא יעשה מה שצריך לעשות. אמרו לו, שאם הוא לא יעשה את הדבר כפי שצריך, אתם תעזרו לו להחליף את בגדיו אם יהיה צורך, כי אינכם כועסים עליו, אבל לא תזכירו לו עוד, כי הוא יודע לבד. ואכן מאותו רגע, הפסיקו לדבר, לשדל, להזכיר, לשים לב לכל פעם כזו, הפסיקו להתייחס לעניין.

ומה לעשות אם יפספס? להמשיך בסדר היום, כאילו כלום לא ארע. לאחר זמן מה (לפעמים קצר, לפעמים ארוך), תגלו פתאום שילדכם יודע יפה מאד מה לעשות. הוא לא שוכח, לא מרגיש שחבל לו על הזמן. הוא פשוט הולך לשירותים, ובזה נגמר הסיפור.

חשוב מאד! טרם תיגשו למהלך הזה, הוציאו מליבכם כל כעס עליו. ברגע שאתם חשים כעס כלפיו, הוא מרגיש זאת גם בלי שתאמרו לו וממשיך במעשיו. רק ברגע שלא יהיה לילד כל רווח פסיכולוגי מצד הוריו - הוא יפסיק. יהיה יבש בבית, וגם יחזור יבש מהגן.

מס' הטלפון לשאלותיכם: 02-5712-111, ומס' הפקס 02-5712-112. אני אענה על שאלותיכם על גבי העלון, או לפחות אצור עמכם קשר כדי לכוון אתכם למטרה.

בהצלחה רבה, מנוחה פוקס