סיפור מזעזע: העשיר שהעני גירש את אשתו והעני נשאה לאישה

ותעמוד האישה ובידה הכיכר והתרנגולת, ותצא החוצה ותיתן אותם לעני. ובשובה הביתה, ראה אותה בעלה שעיניה זולגות דמעות, וישאל אותה: "מה טיבן של דמעות אלו?". בתחילה התחמקה מלומר לו את האמת, אך אחר שהפציר בה בעלה סיפרה לו לאמור: "דע לך בעלי היקר! כי קודם שנשאתי לך, הייתי נשואה לאיש סוחר אשר היה מפרנס את ביתינו בכבוד...

מעשה באיש סוחר אחד, שהיה יוצא בכל יום למסחרו עד שעות הצהריים, וחוזר הביתה, ואשתו עומדת לפניו לשרתו, ועורכת לפניו שולחן, ומגישה לו תרנגולת מבושלת בטוב טעם. ובכל יום הייתה מבשלת לו אותה בבישול אחר, והוא אוכל ושמח ומתענג עונג רב. פעם בבואו הביתה לאכול את סעודת הצהרים, כשהגישה לו אשתו את התרנגולת המבושלת כדרכה תמיד, נשמעה דפיקה בדלת. שאל בעל הבית: "מי הוא הדופק בדלת?", השיב הלה: "איש עני אני! מבקש מכבודו לרחם עלי, כי עבדך המסכן לא בא בפיו דבר מאכל מאתמול בבוקר". השיב לו בעל הבית: "ירחם השם". ויוסיף העני ויאמר: "אנא! תן לי אך פרוסת לחם ומעט מים להשיב את נפשי". ויקצוף בעל הבית על העני הזה, שבא להטרידו ממנוחתו, ויצא אליו בחורי-אף ויחרפהו ויגדפהו, ויסטור לו על פניו מנה אחת אפיים, ויגרשהו מעל פניו. וילך המסכן שבור הלב, "הלוך ילך ובכה", ודמעתו על לחייו, והצטער מאד על מה שקרה לו. אחר כך נתיישבה דעתו עליו ואמר לעצמו: "ייסורים הם מאת ה' לכפרת עוונותיי, כי לולא הייתה חטאתי גדולה לא הגעתי עד הנה, ואני מקבל עלי לחזור בתשובה, ומכאן ולהבא אתנהג כראוי לפני השם". וילך לו לדרכו.

והאיש בעל הבית שב לשולחנו, אכל ושתה והלך לנוח. למחרת, יצא כדרכו למסחרו, והנה, אין איש פונה אליו. וביום השני, טעה ונתן את הסחורה מחוץ לחנות במקום רשות הרבים, ויבואו פקחי העירייה ויקנסו אותו על כך. וכך היה פוחת והולך מפרנסתו מדחי אל דחי, עד שנדלדל מאד, והתחיל למכור את רהיטי ביתו כדי שיהיה לו מה לאכול. כך נמשך הדבר ימים רבים, כארבעה חדשים, עד שלא נשאר לו מה למכור. יום אחד קרא לאשתו ויאמר לה: "את רואה את מצבי שאין לי לחם לכלכל אותך, ואין לי ברירה כי אם להתגרש ממך, באופן שתוותרי על דמי כתובתך". לא הייתה ברירה לאישה, והסכימה להתגרש מבעלה, ותלך ותשב בית אביה, אשר היה איש יקר ונכבד, וקיבל אותה בביתו בסבר פנים יפות.

לאחר כשישה חדשים, בא שדכן אחד אל אביה, ויאמר לו: "ידעתי כי יש לך בת גרושה, והיא אישה חכמה וזריזה, יש לי הצעה, להשיא אותה אל איש אמיד וטוב לב". נפגשה האישה עם אותו אדם, הוא מצא חן בעיניה, בהיותו איש הגון וטוב, ולאחר זמן קצר באו המה בברית הנישואין בשעה טובה ומוצלחת. לאחר נישואיהם היה הבעל הולך לחנות מסחרו מדי יום ביומו, אחר שאכל פת שחרית, עד שעת הצהרים. כשחזר לביתו היה סועד ארוחת צהריים, לומד מעט בספרי התלמוד והמדרשים, ואחר כך הולך להתפלל מנחה. האישה בזריזותה הייתה מבשלת לו מטעמים כאשר אהב, פעם תרנגולת, ופעם בשר בהמה, או דגים, כאשר הייתה רגילה עם בעלה הראשון.

והנה, יום אחד כשבא הבעל לסעודת הצהרים, והאישה הכינה לו על השולחן תרנגולת מבושלת, כרגיל, נשמעה דפיקה בדלת. וישאל בעל הבית בקול רם: "מי שם?". והנה קול עונה: "אני עני! מבקש צדקה להחיות את נפשי". תיכף כשמוע בעל הבית את דברי העני קם ולקח את התרנגולת בעודה שלימה, וישם אותה על כיכר לחם, וייתן אותה לאשתו כדי למוסרה לעני. ותעמוד האישה ובידה הכיכר והתרנגולת, ותצא החוצה ותיתן אותם לעני. ובשובה הביתה, ראה אותה בעלה שעיניה זולגות דמעות, וישאל אותה: "מה טיבן של דמעות אלו?".

בתחילה התחמקה מלומר לו את האמת, אך אחר שהפציר בה בעלה סיפרה לו לאמור: "דע לך בעלי היקר! כי קודם שנשאתי לך, הייתי נשואה לאיש סוחר אשר היה מפרנס את ביתינו בכבוד. אך קרה פעם, שבעת סעודת הצהרים דפק איש עני על הדלת, והתחנן פעם ושתים לתת לו דבר-מה לאכול, כי הציק לו הרעב. ובעלי לשעבר כעס עליו מאד, ועמד מן השולחן והכהו, וקללו וגירשו מעל פניו. ומאותו היום נתמעטה פרנסתו הלוך וחסור, עד שהתגרשתי ממנו ושבתי לבית אבי, ואחר כך נישאתי לך. והיום, כשהעני דפק על הדלת, ויצאתי למסור לו את הצדקה של התרנגולת והכיכר, מצאתי שהוא הוא בעלי הראשון אשר הייתי נשואה לו. וכשראיתי אותו במצב זה לא יכולתי להתאפק, וזלגו עיניי דמעות על מצבו האומלל". ויען בעל הבית ויאמר לה: "חי ה'! שאני הוא אותו העני אשר הכהו בעלך וחירפו וקיללו, ומאותו היום שקבלתי עלי לחזור בתשובה - היטיב לי השם יתברך, עד שהגעתי למה שהגעתי, וזכיתי לקחת אותך לאישה".

הביטה וראה נפלאות השם יתברך ועוצם מעשיו, שהוא "משפיל גאים עדי ארץ, מגביה שפלים עד מרום". ומי שקופץ ידו מלתת צדקה, ואינו מרחם על העניים, הוא עצמו יורד מנכסיו, ונזקק לרחמי הבריות. ולהיפך, מי שפורע חובו, ונותן צדקה כפי כוחו, ממה שחנן אותו השם יתברך, לעולם אינו נעשה עני מן הצדקה. וכבר אמרו חז"ל (גיטין ז ריש ע"ב), שאפילו עני המתפרנס מן צדקה, יעשה צדקה כפי כוחו, ושוב אין מראים לו סימני עניות. יהי רצון שנזכה תמיד להיות מהנותנים ולא מהמקבלים, אמן. (ענף עץ אבות עמוד קפג בשם ספר מדרש דוד לרבי דוד הנגיד).