הדרכה ממרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל לבעלי תשובה

"בימינו אלה, לשמחתנו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים, אך יש כאלה שהקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידיעתם בתורה, והתנהגותם בקיצוניות רבה, גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה שאין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתרות...".

כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בספרו ענף עץ אבות (עמ' מה): "בימינו אלה, לשמחתנו רבו בעלי תשובה השבים בכל לבם לתורה ולמצוות ולמעשים טובים, אך יש כאלה שהקצינו מאד, מן הקצה אל הקצה, ומפני חוסר ידיעתם בתורה, והתנהגותם בקיצוניות רבה, גורמים להפרת השלום בבית, ובפרט אלה שאין להם פנאי ללמוד הלכות כדת, ומתנהגים בחומרות יתרות. ולא זו הדרך ולא זו העיר. אשר על כן אנו אומרים בתפלה: "השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך", שרק על ידי לימוד התורה וההלכה יוכלו לכלכל דבריהם במשפט, ויחיו בשלום ובמישור".

"מעשה באיש אחד שבא אחר ימי הפסח לגרש את אשתו, בבית דינו של הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. שאל אותו הרב: "מה לך כי תרצה לגרש את אשתך?". השיב הבעל: "האישה הזאת האכילה אותי בפסח מצה שרויה, בניגוד למסורת אבותיי". ציוה הרב באותו מעמד לקרוא לאשתו הרבנית. וכשבאה שאל אותה: "הגידי נא לי באמת, אילו מצות הנחת לפני בליל הסדר?". הרבנית החרישה, כי יראה לספר. אמר לה הרב: "אל תיראי! הגידי לי את האמת". ותען הרבנית: "שמתי לפניך מצות פשוטות, בלתי שמורות. ומעשה שהיה כך היה, את המצה השמורה שנאפתה בערב פסח לשם מצווה, הנחתי במפה מיוחדת בארון שבחדר, ובהיותי טרודה בהכנת הסדר, בא עני אחד ואמר שאין לו מצה שמורה לליל הסדר. אחד מבני הבית שלא ידע שהמצה הזאת הוכנה לרבינו לליל הסדר, נטל את המצה ונתן אותה לעני. בבואי לקחת את המצה נדהמתי, בראותי שנלקחה מן הארון, ולא ידעתי מה לעשות, ויראתי לספר לבעלי הקדוש. נמלכתי בדעתי ולקחתי מצה פשוטה והנחתיה בתוך המפה, ועשיתי עצמי כלא יודעת דבר מכל הנעשה, והרב הקדוש ערך את הסדר על מצה פשוטה זו".  אז אמר הרב הקדוש לזה שבא לגרש את אשתו: "ראה בני! אני אכלתי מצה פשוטה בליל הסדר, ועשיתי את עצמי כלא יודע ולא מרגיש, למען לא אבוא לידי כעס והקפדה, והכל למען השלום. ואתה בא לגרש את אשתך בשביל מנהג של מצה שרויה?! הרי אין זה מן הדין כלל...". עשה הרב ביניהם שלום, ונתפייסו, והלכו לביתם בשלום". עד כאן לשון מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל.