פרשת בהר (שנת תשע"ו): כיצד אני מצליח שלא להתחבר לאינטרנט?

איך אני יכול להסתדר בלי אינטרנט? איזו מצווה צריך לעשות כאשר שומעים צפירה? איך מרגישים הנוכחים במשחק הכדורגל כשהם שומעים את כל השאגות מסביב? ומה הקשר של כל זה לפרשת השבוע? על זאת ועוד במאמר שלפניכם

וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ... וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ (כה, ט-י)

אתה נמצא עכשיו באתר "יהדות נט". אם כן ברור – שיש לך אפשרות גלישה באינטרנט. לי לא!... אני כותב את המאמרים במחשב שהוצאה ממנו האפשרות להתחבר לאינטרנט... אני שייך לדור של פעם... ואני גאה בזה!!!

תרשה לי לנחש מה עובר לך בראש כאשר אתה קורא את המשפטים שלי: "הוא לא נורמלי!... למי אין היום אינטרנט... איך אפשר להסתדר רגע אחד בלי אינטרנט... איזה פרימיטיבי הוא... איזה מיושן..."

ואני אומר לך – אתה צודק!!! זו באמת שאלה קשה!... איך יש לי את הכוח לעמוד מול לחץ בינלאומי?... כל העולם כולו דוחף אותי לכיוון האינטרנט – ואני עדיין עומד בזה בגבורה... ואגלה לך סוד – שלא רק לי אין חיבור לאינטרנט, אלא גם לרוב החברים שלי והמשפחה שלי והמגזר שלי אין חיבור לאינטרנט... וכולנו מצליחים איכשהו לשרוד בלי זה...

אז בא תראה איך אנחנו עושים את זה... ואולי תרצה גם להצטרף.

*

אנחנו חיים בעידן שבו העבדות היא 'פאסה'... משהו ששייך לספרי היסטוריה. אבל עוד לפני למעלה משלושת אלפי שנים, התורה כבר התקדמה צעד גדול בכיוון הזה: היא מגבילה את העבדות לתקופה של שש שנים בלבד. אם העבד עצמו רוצה להמשיך להיות עבד – הוא יכול, אבל גם זה לתקופה מוגבלת: עד שנת היובל.

שנת היובל מגיעה כל חמשים שנה. ביום הכיפורים של אותה שנה, בית הדין תוקעים בשופר, ואז כל העבדים הולכים הביתה – לחופשי.

עוד רעיון של צדק חברתי מוזכר בפרשה ומוצמד לאותה תקיעת השופר. הרעיון הזה בולט עוד יותר על רקע מצוקת הדיור שהולכת ומחריפה במדינת ישראל:

כל קרקע שנמכרת – חוזרת לאותו אדם שמכר אותה או ליורשיו, בזמן אותה התקיעה. תחשבו על זה: לפי הרעיון הזה, יוצא שכל האנשים חוזרים לאותה נקודת התחלה כלכלית מדי חמשים שנה! כל חמשים שנה מתחלקות כל הקרקעות בחזרה לכלל האזרחים! החלום האוניברסלי על בית גדול עם חצר, מתגשם!...

וכאמור – שני הדברים הללו קורים בדיוק בזמן תקיעת השופר של יום הכיפורים:

"מר"ה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן, ולא השדות חוזרות לבעליהן ... כיון שהגיע יום הכפורים; תקעו ב"ד בשופר – נפטרו עבדים לבתיהן, וחזרו שדות לבעליהן." (- לשון הרמב"ם הלכות יובל פרק י הלכה יד)

אני רוצה לשאול שאלה:

תגידו, זה לא מוזר?!... לכל המצוות שנעשות לפי זמן, אין שום תזכורת: פשוט כאשר מגיע הזמן כולם קמים ועושים. מגיע בוקר – מניחים תפילין וקוראים קריאת שמע. מגיע פסח – אוכלים מצה. מגיע סוכות – יושבים בסוכה. אין דבר כזה, שכשנשמעת תקיעת שופר אז כולם עושים את המצווה! מה זה פה, צפירה של יום הזיכרון?!... למה התורה לא אומרת בצורה פשוטה, שביום הכיפורים עם הזריחה – פוקעת בעלותו של האדון על עבדיו ושדותיו?...

*

האמת – שלא ראיתי את הרעיון הנועז שלי באיזה ספר, אבל הוא יפה. בואו ותשמעו:

תאר לעצמך שאתה מיליונר. יש לך וילה, מכוניות, רשת חנויות מצליחה, גדוד משרתים... ככה כבר ארבעים שנה: אתה, אבא שלך ואולי גם סבא שלך...

יום אחד מודיעים לך שאתה צריך לעזוב הכל: הבית חוזר למי שמכר אותו לאביך. החנויות חוזרות לכל בעלי העסקים הקטנים שמכרו לך אותן. המשרתים עוזבים אותך והולכים הביתה. נשארים לך רק המטלטלין והכסף המזומן...

היית עומד בזה?... היית מוכן לעשות זאת מרצון?!... אני לא!!!

למעשה – זה מה שהתורה דורשת מכל העשירים!! לעזוב את החלק הארי שלך נכסיהם ולהחזיר אותו למי שמכר להם אותו!!! חינם אין כסף!!! מי יכול לעמוד בזה!

אז התורה יודעת מה הולך להיות. או ליתר דיוק – מה הולך לא להיות. היא יודעת שיכול להיות שכמעט אף אחד לא יתייחס להוראה הזאת, והעבדים יישארו עבדים כמו גם הקרקעות שלא יחזרו. לכן התורה משתמשת בפטנט נפלא:

לחץ חברתי!

יש כוח אדיר להתחברות של המונים לרגע מכונן אחד... זה אנרגיה אדירה... מחשמלת... כולם מצפים לרגע אחד, ואז זה מגיע...

היית פעם באומן בראש השנה? אמרת שם את התיקון הכללי על האגם עם עוד 25,000 איש?... ולהבדיל אלף אלפי הבדלות – גם לצד השני:  היית במשחק של מכבי תל אביב מול ביתר ירושלים?... שמעת את השאגות של "גו----ל!!!" בוקעות מ-20,000 פיות?... אז אתה יודע מה זה... אני לא הייתי לא כאן ולא כאן, אבל הייתי בהפגנת המיליון נגד גיוס בני ישיבות... זעקתי עם כל עם ישראל את קריאת שמע... וכאשר קריאת שמע נשאת ביחד מ-700,000 בני אדם, אין שום דבר בעולם שיכול להיות דומה לעוצמה הזו.

כך כאן, התורה מנצלת את כוח ההמונים. תופסים יום מתאים – יום כיפור!... בזמן מתאים – בין שחרית למוסף!... כולם בבית הכנסת... מתכוננים לתקיעות... הרב נותן שיחת התעוררות... כולם בוכים... האווירה מחשמלת... ואז תוקעים בשופר!!!

האדונים, בעיניים מליאות דמעות, תחת רושם השיחה ותקיעות השופר, קמים ואומרים ביחד: "כל העבדים משוחררים! כל השדות מוחזרות! לא צריך אותם! אתם יכולים ללכת הביתה..." ותחושת ההיטהרות גואה... ומכל הפיות מתנשאת השירה מאליה: "תהא הש-עה הזאת... שעת ר-ח-מים... וע-ת רצון... מלפנ-י-ך"... והלב מבקש מבורא העולם, שכמו שאנחנו ויתרנו על כל היקר לנו– כך תוותר גם לנו... ותחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה...

*

יש הרבה בעיות... הרבה מה לתקן... צא לרחוב – ותראה כמה פריצות יש... כמה סמארטפונים יש... אבל זה סחף אדיר! מי יכול לעמוד בניסיון הזה!... מי יכול להתנתק מכל הזוהמה הזו!...

והנה – אני כן עומד בזה! אין לי סמארטפון, ואשתי הולכת בצניעות עם מטפחת וחצאית ארוכה... אבל אודה על האמת: לא נראה לי שאם לכל החברים שלי וכל המגזר שלי היה מכשיר עם אינטרנט, הייתי נשאר לבד... לא הייתי עומד בזה. אבל – ברוך ה' – נשארו עוד רבים-רבים, שמתבצרים ביחד מול הזרם... והחליטו: עד כאן!!! אנחנו לא! לא ניכנע!... וההתלכדות הזו – נותנת לנו כוח!...

זה הסוד, פשוט מאד.

אז יש תקווה. מול כל הבעיות וכל הניסיונות, אפשר לעמוד – אם רק נתחזק ונתאחד! כולנו יחד נעצור את המגיפה! כמו שכוח ההמונים יכול להפיל אותנו, הוא יכול גם לבנות אותנו!...

תכל'ס – בוא תצטרף גם אתה להמונים שבונים את החומה... יש הרבה תוכניות של חיזוק: אתה יכול לחסום את האינטרנט מפני תכנים רעים – אם עוד לא עשית את זה. אתה יכול לקבל על עצמך תפילה במניין, חיזוק בשמירת השבת, או חיזוק בצניעות, או כל מה שתרצה. לכל התקדמות תמצא את המשפחה שלך שמתחזקת בדיוק כמוך – אתה צריך רק להצטרף!... ולנצל את הכלי האדיר הזה – הלחץ החברתי – לטובה.