מאמר לחג הפסח מאת הרב עו"ס אברהם גמליאל: מכות לחיים (עם סיפור אישי מרגש)

שנים ליויתי את הממממ... אסור לגלות, אז נקרא לו אופק • אותה תקופה – אני זוכר את זה כמו היום – הייתה נוראית בשביל אופק, הוא נכנס למשבר איום בעקבות ריסוק דמות האב בעיניו. "אתה יודע מה זה לגלות שאבא שלך ג-נ-ב??? שכל השנים הוא ר-י-מ-ה את הבן שלו???" שאל אותי בדמעות, ולא היה לי מה לענות לו • על המכות הקשות שבאו על אופק, ומה היה בסופו? במאמר שלפניכם

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

בֹּא אֶל פַּרְעֹה ... לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': (י, א-ב)

בעיקרון, ה' היה יכול להוציא את בני ישראל ממצרים במכה אחת. מי הפריע לו להרוג את כל מי שיעיז לפצות פה – וכך להוציא את בני ישראל ביד רמה? וזה עוד רעיון קל, בוודאי להקב"ה היו רעיונות יותר יצירתיים... אבל בכל זאת זה לא קרה, ויציאת מצרים הייתה תהליך ארוך ומתמשך רצוף בהמון מכות, אותות ומופתים, תהליך מייגע, שדרש ממשה רבינו התרוצצות רבה מכאן לשם ומשם לכאן, והרבה ציפיות שנכזבו כל פעם מחדש...

זה לא היה מיותר?...

התשובה מפורשת במקומות רבים בתורה, ואחד מהם בפסוק מתחילת הפרשה שמצוטט כאן: "אני הכבדתי את ליבו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'." זו הייתה המטרה של כל התהליך הארוך הזה – להביא את בני ישראל לתובנה החשובה ש"אין עוד מלבדו". כל מכה הוכיחה את העיקרון הזה בשטח נוסף, וגילתה את כוחו של בחלק אחר של הבריאה, עד שבסופו של דבר באה מכת בכורות והוכיחה למעלה מכל ספק שה' שולט ב-ה-כ-ל, "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא אחר"... וכמו שאומרים ב"הגדה": "ובמורא גדול – זה גילוי שכינה".

*

כל הקטע הקודם מפורסם וידוע, לא?... חידשתי משהו?... אז בכל זאת יש לי מה לחדש.

המכות לא נועדו רק בשביל שבני ישראל יספרו לבניהם ולבני בניהם את הניסים שמלמדים את עיקרי האמונה, אלא רק להוכיח למצרים ולכל באי העולם את אותם העיקרים.

כך נראה מלשון הפסוק: "למען שתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר"... מי שמדייק שם לב, שהענין לשים אותות על המצרים – הוא סיבה בפני עצמה! ואין זה רק בשביל שיהיה לבני ישראל מה לספר. לכן אני אומר שהיה ענין להוכיח למצרים שה' הוא האלוקים.

הפלא ופלא: ה' היכה את המצרים – כדי להיטיב איתם, בכך שהנחיל להם את העיקרון האמיתי הזה!

לפי זה נבין גם כן, שנצרך התהליך הארוך של ריבוי המופתים, בעוד חלק ועוד חלק – כדי ללמד את המצרים עוד שלב ועוד שלב באמונה בה'.

*

את הנקודה הזו כדאי לגזור ולשמור: ה' נותן מכות כדי לקדם!!! לאורך החיים כולנו סופגים מכות, מי יותר ומי פחות. המכות אותנו נועדו כדי להביא אותנו על עוד תובנה ועוד התקדמות. נביט לאחור ונראה איך שכל קושי שחווינו בעבר, בסופו של דבר – קידם אותנו באיזו נקודה, חישל אותנו בעוד איזה ענין, והעלה אותנו בעוד דרגה.

וכמו שהמצרים היו צריכים לסבול עשר מכות עד שהם הגיעו לתחנה הסופית של אמונה בה' – כך גם שאר בני האדם מקבלים "עשר" מכות, או מספר אחר, עד שהם מגיעים לסוף המסלול של הקשיים שהם צריכים לעבור.

אכן, קצת לא נעים לי להשוות אותנו אל המצרים – אבל בסופו של דבר גם כאשר חוטפים מכות בחיים זה בהשגחה מלמעלה, בדיוק כמו שהיה אצל המצרים, ולכן אנחנו יכולים ללמוד ממה שהיה שם את התובנה: כל כאב – מקדם.

*

הוא נולד כחילוני, לזוג הורים שאף פעם לא ידעו להסתדר זה עם זה. הבכור מתוך שלשה אחים. כבר בתור ילד הוא היה עד למריבות מילוליות בין הוריו, ולפעמים הדברים הגיעו לידי מכות של ממש. "הפסיקו",  היה אופק מתחנן להוריו, "לפחות אל תעשו את זה לפנינו!!!" אבל הם לא התייחסו.

בשלב מסויים – כצפוי – הוריו של אופק פתחו בהליך של גירושין, עד המכה הבאה – הגט עצמו. ומכאן ואילך נקרע הילד בין שני הוריו. הסרט מוכר: ההורים מאשימים זה את זה, ממרידים את הילדים זה נגד זה... הוא היה בצד של אמא שלו, וגר איתה יחד עם אחיו הקטן. השני – העדיף לגור אצל אבא שלו. השתכנע מהאבא... וכך הוא הצטרך להיפרד מאחיו, שכה אהב.

בשלב מסויים, אמא שלו התחילה להתקרב לדת. את הצעדים הראשונים בעולם היהדות הם עשו יחד, הוא ואימו. עברו לאיזור דתי יותר, היא רשמה אותו לבית ספר דתי, וביחד החלו לשמור מצוות.

באותה תקופה, אביו עבד והשתכר יותר מאימו, ואופק נקרע בין עולמות, כי הוא לא הפסיק לאהוב את אבא שלו, וראה בו גיבור – כמו כל ילד. עד המכה הבאה – יום אחד אביו נעצר, והואשם בעבירות שונות השייכות ל'עולם התחתון'. אופק האמין בכל ליבו שאביו זכאי, ורק אנשים שקנאו בהצלחתו 'תפרו לו תיק'. שנים התגלגל אופק בין תקווה לייאוש, עד שבסופו של דבר אשמתו של האב הוכחה למעלה מכל ספק, והוא הורשע ונכנס לכלא. אותה תקופה – אני זוכר את זה כמו היום – הייתה נוראית בשביל אופק, הוא נכנס למשבר איום בעקבות ריסוק דמות האב בעיניו. "אתה יודע מה זה לגלות שאבא שלך ג-נ-ב??? שכל השנים הוא ר-י-מ-ה את הבן שלו???" שאל אותי בדמעות, ולא היה לי מה לענות לו. אני באמת לא יודע מה זה לגלות שאבא שלי גנב... מה שבטוח, שהייתה זו עוד מכה לבחור האומלל הזה.

כאן אנחנו מגיעים כבר לשנותיו בישיבה גדולה, והשנים הללו עוברות תוך כדי התנגשויות עם צוות הישיבה, או לימוד פורה ושיתוף פעולה עם הרבנים... אדם חידה, כבר אמרתי?... ובמילים האלה אני מקפל עשרות סיפורים והתמודדויות שונות מול החברים וצוות הישיבה, שיכלו למלא לבד ספר שלם. עד שפעם אחת הוא חצה כמה קווים אדומים והחליטו להעיף אותו מהישיבה. זו הייתה עוד מכה בסידרת המכות שהבחור הזה חטף מאלוקים, אבל ממנה הוא נשבר... (מבחינה דתית) אז ריחמו עליו והחזירו אותו עד שמצאו לו סידור באיזו ישיבה שהייתה מוכנה לקבל אותו. שם הוא דווקא פרח יותר, עד שבסוף החליט שהוא רוצה להתחתן.

כצפוי, אף אחת לא רצתה להתחתן עם בחור שהוריו גרושים ואבא שלו בכלא, עד שהוא מצא מישהי מחו"ל שמסתבר שלא כל כך הבינה את המשמעות, והם התחתנו.

חשבנו שהוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, אבל מה שקורה זה שהם מקבלים עוד מכה – האשה נכנסת להיריון, והרופאים מודיעים לה שהעובר שלה נכה וחולה מאד, והם ממליצים להפיל. הם נכנסו ללחץ, הלכו לכל הרבנים, הרבנים פסקו כמובן שאסור להפיל ואמרו שהכל יהיה בסדר. אבל לבסוף שום דבר לא היה בסדר, היא ילדה בניתוח ילדה עיוורת עם מום בלב ועמוד שידרה בחוץ וגפיים משותקות. כל כמה שבועות הילדה עברה ניתוח, פעם בשביל הלב ופעם לעמוד השידרה ופעם לגפיים, אתם מתארים לעצמכם את כל ההתרוצצויות והלחץ והתפילות והתקוות והאכזבות... גיהנום. אין מילים לתאר את זה.

חשבתם שהמכות נגמרו?... בסוף הילדה נפטרה.

לאחר השבעה הם טסו לחו"ל, ועברו לגור ליד ההורים של האישה.

ושם נפתח לו המזל.

הוא מצא עבודה בחינוך, וגילה שיש לו רגישויות מיוחדות לילדים, בצורה שאין לאף אחד! הוא הצליח עם בעיות קשות ששום מחנך אחר לא יכל לפתור!!! כמובן, הוא זוקף את האיכויות האלה לזכות הקשיים הרבים שהוא עבר בחייו, הם גרמו לו להיות רגיש יותר, סבלני יותר ומבין ללב בצורה שאין לה אח ורע.

יכולתי לסיים כאן את הסיפור, אבל כדי לשמח אתכם, אגלה שנולדו לו עוד ילדים בריאים ושלמים, וכיום הוא אדם שמח ומודה לה' על כל רגע.