מאמר לשביעי של פסח מאת הרב עו"ס אברהם גמליאל: מכות לחיים (עם סיפור אישי מרגש)

הבן התרגש והתפלא: "אז איך הגבת על זה? מה הסברת לעצמך"??? תקשיבו טוב טוב מה האבא ענה: "זה שלקח אותנו, המדריך של 'הצופים', אמר: חבר'ה, עכשיו תראו דבר מעניין, אפילו החרקים האלה יודעים, שמה ששייך לאדוקים – זה לא טעים... תראו שאפילו הם לא אוכלים את זה; אם זה של הדתיים – זה גועל נפש!..." • סיפור מדהים, לא?... לא להאמין כמה שהשכל יכול להיות מעוות!...

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם (יד, יז)

המלכודת שתכנן ה' למצרים, הייתה בעלת כוח מחץ אדיר. "שיברת ראשי תנינים על המים", כך מתבטא דוד המלך בהתרגשות; (תהלים עד, יב) המים שעמדו כמו חומה, התנפצו כאבנים על ראשיהם של המצרים. אכן, מלכודת מושלמת. כמעט.

למה "כמעט"?...

כי כל מלכודת – צריכה להבטיח שיש סיכויים גבוהים שהקורבן אכן ייכנס לתוכה. לכן, חייבים לעשות הסוואה כלשהיא, או פיתיון עוצמתי, כדי לגרום לקורבן להיכנס למלכודת בצורה ודאית. אבל קריעת ים סוף הייתה ההיפך הגמור – שהרי ברור לכל בר דעת שרואה את הים נבקע, שיש כאן פעולה שמיימית לטובת עם ישראל, ומי זה הפתי שיכניס את ראשו לסכנה כזו: לך תדע מה אלוקי ישראל זומם... ואם כן, לא הייתה זו מלכודת מושלמת!.. היא גלויה מדי!!!

אבל, אצל הקב"ה אין כזה דבר "לא מושלם", והוא מוצא פיתרון גם לבעיה הזו: "ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם". באמצעות חיזוק הלב – בוודאי שפרעה וחילו ייכנסו אחרי בני ישראל אל הים... כך מבטיח הקב"ה למשה.

ואני עומד ותמיה: זהו??? בשביל להכניס את פרעה לים לא מספיק למזוג בליבו כמה כוסות של אומץ, צריך גם כמה דליים של טיפשות!!! כבר ברור לכולנו שה' הוכיח את עצמו בעשרת המכות, ובייחוד במכת בכורות שהבהילה את המצרים כהוגן – וצריך להיות טיפש גמור או משוגע, כדי להמשיך "להתעסק" עם הקב"ה, לא יעזור כאן "חיזוק לב"!...

*

יש סיפורים שכולנו מכירים, גדלנו על הסיפורים הללו. הנה אחד מהם, אבל – עם סיומת חדשה ולא מוכרת:

הסיפור הוא, על הארבה שלא נגע בשדות בקוממיות. (עכשיו אתה יכול לדלג ישר לסוף...)

בשנת תשי"ח, בערב השמיטה שהייתה בשנת תשי"ט, זרעו במושב קוממיות (בדרום, ליד קריית גת) מאכל בהמה, שכידוע באופן זה מותר לקצור בשביעית ולהאכיל לבהמה בקדושת שביעית. כעבור כמה חודשים, לאחר שכבר נכנסה השמיטה, באה מכת ארבה ממצרים לארץ ישראל, ונחת על כל המושבים בדרום הסמוכים לקוממיות. זה היה בים שישי. החקלאים באו בבהלה לרב מנדלזון זצ"ל, רבה של קוממיות, וסיפרו על הסכנה הגדולה – הארבה יאכל את כל מה שנזרע!... הרב מנדלזון הרגיע אותם ואמר: "בזכות שמירת השמיטה – נראה ישועת ה' יתברך". והנה בא מחנה גדול של ארבה עד גבול קוממיות, ונחת על השדות הסמוכים לקוממיות, וכאשר הגיע לשדות של קוממיות בעצמה – מיד נסוג הארבה לאחור, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבול קוממיות.

עד כאן הסיפור המפורסם. עכשיו אוסיף את הדבר המעניין: (לקחתי אותו מהספר "להתעדן באהבתך", שמות עמ' צח).

יש בבני ברק ישיבה לבעלי תשובה בשם "נתיבות עולם". אחד הלומדים בישיבה, שמע לראשונה בחייו את הנס המדהים של הארבה בקוממיות. (מה לעשות, אצלם ילד גדל רק על אבולוציה וכיפה אדומה... איך אמר הר' אורי זוהר? לא נתנו צ'אנס...) הוא חישב ומצא, שבאותה שנה – אבא שלו היה ילד במושב הסמוך לקוממיות. הוא החליט לבדוק את אמיתות הסיפור.

התקשר, אפוא, אותו בעל תשובה לאביו, ושאל אותו אם הוא זוכר את הארבה שהיה באותה שנה. "זוכר בוודאי"! השיב האב. "והאם שמעת על כך שבשדות של קוממיות לא היה ארבה"? שאל הבן. "בטח", אמר האב. "לקחו אותנו לראות את זה, במקום שהיה גדר – אפילו חגב אחד לא נכנס"!!!

הבן התרגש והתפלא: "אז איך הגבת על זה? מה הסברת לעצמך"???

תקשיבו טוב טוב מה האבא ענה:

"זה שלקח אותנו, המדריך של 'הצופים', אמר: חבר'ה, עכשיו תראו דבר מעניין, אפילו החרקים האלה יודעים, שמה ששייך לאדוקים – זה לא טעים... תראו שאפילו הם לא אוכלים את זה; אם זה של הדתיים – זה גועל נפש!..."

*

סיפור מדהים, לא?... לא להאמין כמה שהשכל יכול להיות מעוות!...

ואני שואל – איך זה יכול להיות??? מה גורם לזה??? ממה נובע העיוורון הזה?...

תגידו: זה נובע מטיפשות?...

לא!!! הם לא טיפשים. והם גם לא עיוורים. הם פשוט לא רוצים לראות. הכול נובע רק משרירות הלב. האדם בוחר לתת פרשנות משלו למציאות הניצבת מולו, וכך הוא יכול לקחת את הקושיא הכי גדולה, ולהחליט שהיא ראייה ניצחת!!!

*

זוהי דרכם של כל הרשעים מאז ומעולם. זוהי דרכו של כל האדם בכלל: כאשר יש למישהו מטרה מסויימת, והוא 'ננעל' עליה, הוא חושב ומפרש את הכל לפי שיטתו. רק כאשר הוא מפסיד את הכל, אז הוא מבין שטעה. כל החיים הוא מרכיב מין משקפיים מיוחדות, שמראות לו את המציאות אך ורק בצבע הרצוי. כך הוא יכול לחיות בשלווה לפי שיטתו ולהתעלם מכל השאלות הקשות.

"רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה" (עירובין י"ט.) – הקב"ה שולח להם סימנים, אבל מכיוון שהם נעולים על שיטתם, הם מפרשים הכול דרך מקרה, או סימן לטובתם. זה הלב! הלב הנעול... הלב עם המשקפיים...

עכשיו אנו מבינים, שכדי לגרום לפרעה להיכנס לים, לא היה צריך לטשטש את שכלו ולהפוך אותו למטומטם. מספיק רק לחזק את הלב, לתת לו עוד קצת שרירים – וזהו. פרעה כבר יפרש את קריעת ים סוף לפי שיטתו: "זה מקרה... זה רוח הקדים... זה האלוהים שלי שרוצה להתנקם ביהודונים הארורים..." או לא יודע מה... אין לי עוד רעיונות מה הוא יכל לחשוב. מה שבטוח, שבתור אדם עם לב נעול – הוא היה יותר יצירתי ממני...