פרשת במדבר (שנת תשע"ו): קצת על הכנה לתפקיד

מי יסכים לתת לך מוצר חדש במקום זה שהתלוננת עליו?... לא תמיד המשכורת שווה את זה – כדאי לך לבדוק טוב טוב מתי כדאי לך להסכים להעלאה בדרגה! קבלת אחריות מחייבת שיפור פנימי, כדאי לקרוא את זה...

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (א, ב) פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי (ג, טו)

לא נעים לומר, אבל השבוע – הפרשה קצת משעממת, לא?... בכל הפרשות יש סיפורים מעניינים או לחילופין מצוות רבות. שמה יש על מה לחשוב... אבל בפרשת במדבר, יש רק רשימות יבשות כמו עץ, על מניינם של כל שבט והיכן חנה וכו' וכו' – דברים שכרגע לא מעניינים אותי...

אז מה כן?...

האמת, שתמיד יש על מה לחשוב. אין כזה דבר שלא. רק מה, שבפרשה כמו שלנו – הדברים המעניינים מסתתרים וצריך לחפש אותם.

ובכן, מצאתי מציאה נפלאה, היא רלבנטית לכל אחד ואחד וגם לציבור כולו ככלל. נו, עכשיו זה נשמע מעניין?... אז בבקשה.

מעיון בפסוקים המצוטטים בראש המאמר ניתן לשים לב, שהתורה משתמשת במילים שונות לאותה הפעולה: כשכתוב ציווי הספירה אצל בני ישראל, מוזכרת הלשון "שאו", ואילו אצל בני לוי מוזכרת המילה "פקוד". מה זה אומר?...

בפשטות, כנראה שהשינוי הוא כי בני לוי קבלו תפקיד: "פקוד" הוא מלשון הפקדה על דבר. וכמו שכתוב בפרק א' פסוק נ' – "וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם".

אבל זה עוד לא המציאה... הדבר המעניין נמצא ב"בעל הטורים":

"שניים במסורה, הפקד את הלויים, הפקד עליו רשע, וזה הוא שאמרו אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה. וזהו הפקד את הלויים, שנעשו שוטרים, הפקד עליו רשע". עכ"ל[1].

אי אפשר להבין את דברי הבעל הטורים! מה, כשנתמנו הלוויים למשרתם הם נהיו רשעים?!... הפוך! הרי

הם קבלו את תפקידם דווקא בעקבות צדקותם המיוחדת, שהם לא חטאו בעגל!!!... (כמבואר ברש"י.)

*

אני זוכר את השבת הראשונה שעשיתי עם אשתי לבד בבית.

בהתחלה די חששתי שלא נצליח לעמוד בכל המטלות. סוף סוף, הרי זו הפעם הראשונה שאנחנו מארגנים שבת לבד. זה המון-המון דברים לעשות! לצאת לקניות ולשטוף ולסדר ולערוך שולחן יפה ולהכין נרות ולבשל את כל הבישולים ולהעמיד על הפלאטה ולהרתיח מים במיחם ולהכין את כל הסלטים והמנות... ועם כל זה לא לשכוח כלום!...

ואיך היה? אל תשאלו מה היה.

היא עבדה יפה עד שבת אחר הצהרים. ואז נהיה קצר בכל הדירה. ישבנו בחושך עד שיצאה השבת, ואז התחלנו לבדוק איזה מכשיר מקצר. בסוף גילינו שזה הפלאטה החדשה.

בשבת הבאה שעשינו בבית, הכנסנו את התקע של הפלאטה בשקע אחר, חזק יותר.

אתם חושבים שהכל עבר בשלום? איפה!... הקצר בא בליל שבת... העברנו את הסירים לפלאטה של השכנים, שלא יתקררו... איזה באסה.

כמובן, אחר כך רצנו לחנות שמכרה לנו את הפלאטה, ודרשנו להחליף אותה כי היא מקצרת. לא אגלה איזו חנות זו הייתה, אני רק אגלה שזה היה סניף של רשת גדולה למכשירי חשמל.

הנציג, שקראו לו אסי – לקח את הפלאטה, הסתכל עליה, והכניס את התקע שלה לשקע בחנות. הוא חיכה שהיא תקצר... אבל לא קרה כלום. אמרנו לו שהיא מקצרת אחרי כמה שעות, אבל הוא אמר שאין כזה דבר.

עכשיו, לך תוכיח... שאלתי בצחוק – אולי הפלאטה מקצרת רק בשבת?... הנציג אמר שהחנות סגורה בשבת, אז היא לא תקצר לו...

תכל'ס, לא הסכימו להחליף לנו, ושלחו את הפלאטה לתיקון.

אחרי כמה שבועות הפלאטה חוזרת, ושוב אנחנו מעמידים שבת, ושוב מגיע הקצר באמצע השבת.

החלטנו שזה לא עסק, ומוכרחים להחליף פלאטה.

הלכנו לחנות. דיברנו עם הנציג, שלמה קראו לו. גם כן אחד מעצבן שיודע רק לחזור על הכללים של החנות ולא נותן שום דבר.

התעקשנו לראות את המנהל. בסוף קיבלנו אותו, ואחרי כמה משפטים הוא נתן הוראה – ויצאנו מהחנות עם פלאטה חדשה.

עד היום אנחנו נהנים ממנה, ברוך השם.

אז תלמדו לקח: הרבה פעמים הנציגים מהדרגה הנמוכה מערימים קשיים. אל תתייחסו אליהם – לכו למנהל, המנהלים, בניגוד לציפיות, רכים יותר.

*

אתם מכירים את התופעה הזו? נתקלתם בפקידים מעצבנים וקשוחים, שכל היום רק מתעקשים על כך שאתם לא עומדים בנהלים?... אצל מנהלים אין את זה. בדרך כלל הם פחות קשוחים ויותר מחליקים דברים.

למה?

ההסבר הפסיכולוגי לזה הוא, שהפקיד נמצא בעמדת כוח מולך, אתה האדם הפשוט שנזקק לעזרתו. אבל מצד שני – מול החברים שלו שיושבים לצידו או בחדרים הסמוכים, הוא נקרא בדרגה נמוכה... אז כדי להרגיש חשוב, הוא צריך להפעיל את הכוח שלו מולך, ולמרר לך את החיים... הכוח משחית אותו. הוא נהיה רשע!!!

אבל המנהל – הוא כבר מרגיש גדול וחזק, הוא לא צריך את ההתכתשות עם האזרח הקטן כדי להרגיש גבר. הוא גדול מבפנים. הוא באמת גבר. הוא יכול להיות צדיק.

*

הדוגמה החיה שמספקת לנו החברה הישראלית – איך מתנהג אדם קטן שקיבל פתאום כוח – רלבנטית כלפי כל אחד ואחד.

נזכור היטב היטב: כל קבלת אחריות מחייבת התגדלות פנימית.

רק אדם גדול ראוי לשאת בעול של אחריות גדולה. וממילא, אדם קטן שעומד לקבל אחריות גדולה – חייב לעבוד על עצמו להגדיל בהתאם את אישיותו הפנימית. תפקיד גדול – תיפקוד גדול. תיפקוד שלא תואם את גודלו של התפקיד, הוא בהכרח מביא מעילה בתפקיד! כי אין כזה דבר – אדם לא יכול להצליח בתפקיד שגדול עליו. חד משמעית.

את ההקבלה הזו אנו מוצאים במקום נוסף בפרשה: "וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו".(ד, טז) זה המון דברים!!! הרמב"ן מקשה – היאך נשא אלעזר לבדו את כל המשקל הגדול הזה?.. ועונה, שהוא היה חזק במיוחד. נראה, שכדי לקבל אחריות גדולה, צריך להיות ראוי לזה. לא סתם היה אלעזר "נשיא נשיאי הלוי" (ג', ל"ב)...

עכשיו אנחנו יכולים להבין את אותו מאמר חז"ל תמוה שציטטנו בשם הבעל הטורים: "כיון שנעשה אדם ראש מלמטה נעשה רשע מלמעלה". ברגע שאדם מקבל משרה, הוא נהיה שוטר או "ראש", הוא חייב במקביל להעצים עם תפקידו גם את אישיותו. אם הוא יקבל את התפקיד לפי מעלתו הנוכחית, אז הוא "רשע".

אפשר לראות את זה בתוך החיים – אם נסתכל סביב, נמצא שתמיד כשאנשים קטנים מקבלים כוח, הם מנצלים אותו לרעה. זה יכול להיות פקיד בנק מעצבן, בוס שרירותי וכן הלאה – כל מיני אנשים קטנים שנמצאים בתפקידים שגדולים עליהם. הם נעשו ראשים, ומיד נעשו גם כן רשעים...

*

שטח האחריות של כל אדם מתרחב והולך למשך כל ימי חייו. כשהוא רווק – אין שום אחריות, אין לו אישה וילדים. הוא אחראי רק על עצמו. אין הזדמנות לחטא, אך מאידך אין הזדמנות למצוה. כשאדם מקבל עוד ילד, אחריותו נעשית גדולה יותר. האישיות נעשית יותר רחבה. וכשהקב"ה נותן לאדם ילדים, הוא מקבל הזדמנות למצוות, לעשות לו ברית, ללמדו תורה וכו'... אנו צריכים לזכור תמיד, שעם התרחבות התפקיד אז ג"כ הסכנה גדולה והתפקיד יותר קשה.

[בינינו – קראת עכשיו עוצמה של מאמר. חשבת לרגע שמסר כ"כ חזק מתחבא בתוך ההבדל בין "שאו" ל"פקוד"?...]