סיפורים על נוער חרדי נושר: כיצד הפך חיים לחיית לילה ?

הקונסוליום המכובד שישב מסביב לשולחן ההנהלה בכפר, ניצב מול דילמה קשה. חיים, זה שמו של החניך שהביא את הצוות הנרחב של הכפר לישיבה רבת משתתפים זו, ישן עד כמעט שעות הצהרים, מה שנראה כמו תלמיד בדיכאון. "אי אפשר להוציא אותו מהמיטה", התלונן המדריך, "לא בטוב ולא ברע". שיחות של הצוות הטיפולי עם ההורים הביא למסקנה, שזו הבעיה שחיים סובל ממנה מתחילת חייו, זו הסיבה שחיים לא התקדם בתלמוד תורה ונפלט לרחוב. זה לוז הבעיה בחיים של חיים.

ההורים האריכו בשיחה עם הצוות הטיפולי על כל ניסיונותיהם מהעבר להקים אותו בשעה סבירה. מבצעים, פרסים, עונשים, חיים נשאר לישון, כאילו החיים בעולם התקין מתחילים בארוחת צהרים, ומסתיימים אי שם לפנות בוקר. כמובן שבייאושם של ההורים הם בדקו את כל האפשרויות לרבות האפשרות הפיזיולוגית, אפשר אולי יש פה בעיה גופנית שלא מאפשרת לחיים להירדם בלילה, מכון השינה קבע באופן ברור כי חיים ישן מצוין בלילה. אין לו שום בעיה פיזיולוגית. לא נותרה ברירה אלא לקבוע, כי מדובר בתלמיד שאינו מוכן לקבל את הרגלי העולם, שאחד הברורים בהם שאנשים ישנים בלילה וערים ביום.

חיים כבר היה עייף מהמטפלים, הפסיכולוגים, הרבנים, האפשרויות הקונבנציונליות, והטיפולים של הרפואה המשלימה. גם הוויטמינים לא הועילו. כפי שלימדונו חז"ל: "מעשה רשעים בלילה". השוטטות ברחובות והשעמום שמביא לידי חטא, הובילו את חיים מדחי לדחי, עד שהגיע לכפר, והנה בכפר מצא את עצמו חיים חוזר לשאלת ההתחלה: למה אתה לא קם בבוקר?

הדימוי העצמי הנמוך של חיים, והכאב על מצבו, הביאו את הצוות הרחב לשבת סביב שולחן אחד, ולשאול את עצמו מה עושים עם הבחור?

===

שעת לילה מאוחרת, מצאה אותי מטייל בשבילי הכפר, מסיים שיחה ארוכה עם הורים, שליבם כבד עליהם, ודאגתם לבנם שגם בהתבגרותו לא שינה את אורחות חייו, מדירה שינה מעיניהם. והנה ממולי אני רואה את מיודענו, חיים עצמו, במלוא הדרו. תוסס וחי כמו בחור באמצע היום, מחפש לעצמו תעסוקה, בשעה זו שכל העולם נם את שנתו, חיים היה מאושר לפגוש בן תמותה חי בין שבילי הכפר השוממים, והוא פנה אלי בתואנה כל שהיא, על מנת להפיג את שעמומו, עיניי שכבר עייפו, לא יכלו לה לשיחה, ואני מתוך עייפות עמוקה ופיהוק קולני, פניתי לחיים בשאלה: "למה אתה לא ישן בשעת לילה מאוחרת שכזו?", כאילו רק עתה גיליתי שחיים הוא מיצורי הלילה, חיים פרש את ידיו לשני צידיו. כמי שאומר כזה אני - נולדתי נכה, ישן ביום ומשתעמם בלילה. "חיים", חייכתי אליו, "מה תעשה כשתהיה גדול?". והוא עונה באדישות: "כנראה שאהיה שומר לילה.. זה אני.. מה לעשות"..

הערנות הטבעית של חיים בלילה, פיתחה שיחה מעמיקה על העתיד, והתברר לי שחיים אינו אדיש למצבו. הוא מלא שאיפות לחיים אנושיים, הוא רוצה להקים משפחה, לגדל ילדים, הוא מבין את חומרת מצבו אבל מיואש מעצמו, וכך לתוך עלות השחר וקצת יותר מצאתי את עצמי מאזין למהלך חייו של חיים מיום שהציג רגליו על האדמה עד היום הזה. מסתבר מפיו, שכל מלמד בתלמוד תורה שניסה את מזלו בחינוכו של חיים לקום מהמיטה, נכשל, עד לסוף המר של הייאוש. "ניצחתי את כולם", הכריז חיים.

"ניצחת את עצמך", עניתי, "בוא נחשוב לרגע מי המפסיד: המלמד בת"ת שכח כבר מזמן שלמדת אצלו, המנהל כבר עסוק באתגרים חדשים, אבל אתה עדיין עסוק במלחמה עם כל העולם להוכיח: "אני המנצח". השקט שהשתרר לאחר המשפט הארוך והמוכיח, נתן לי אשראי להמשיך בדיבורי. "חיים", שאלתי, "אתה זוכר את הפעם הראשונה שהקימה בבוקר הסתיימה באירוע חריג".

"כן", ענה חיים, "זה היה בכיתה ד' או ה'. ההורים שלי נקראו לשיחה בתלמוד תורה, והלחץ היה גדול, אני זוכר את ההורים שלי עומדים למחרת בבוקר ליד מיטתי, וקוראים בקול ניחר: "קום!", ואני מתחפר במיטה מתחת לשמיכה ועוצם בכוח את העיניים, אימא איבדה בשלב מסוים את הסבלנות, ובכוח פיזי ביחד עם אבא הוציאה אותי מהמיטה. הכעס הוביל אותם למקומות, שגם היום", אמר חיים בראש מושפל, "אני לא מסוגל לשכוח".

 "נו", שאלתי את חיים, "ומי ניצח בסוף". עכשיו אורו עיניו של חיים, והוא השיב בגאווה: "אני. עד היום אני במיטה".

"את מי ניצחת", השבתי לו שוב באותה מטבע חשיבה, "את ההורים או את עצמך? מי המפסיד?", הוכחתי את חיים, "אתה או הוריך? מי מסתובב לילות שלמים בשעמום?", המשכתי לייסרו, והדמעות שהחלו לזלוג על לחייו של חיים גילו שהזרע החל לנבוט בליבו, הצוות הפסיכו - סוציאלי המשיך את העבודה, וחיים החל במלאכת השיקום העצמית בדרך לנצח את ה"ניצחון".

צער רב היה להוריו של חיים, כשהתברר שמעולם הם לא הועילו לחיים, אלא ההפך הוא הנכון, הם היו הגורם המרכזי למצבו של חיים. הגיעה אומנם שעת התיקון אבל המחיר כבר כבד.

===

זה לא רק חיים ולא רק השינה. הורים רבים טועים לחשוב שבמלחמה ולחץ הם ישיגו את מבוקשם, וגורמים להפך הגמור, לא כולם מגיעים למצבו של חיים. רבים מנפגעי הלחץ שורדים אותו, ומחזיקים מעמד בחיים הקונבנציונאליים ובישיבות. אבל התסמונת ידועה.

בשבוע הבא נתעסק בעזרת ה' בטיפול שעבר חיים ובדרכי המנע הנכונים כדי לא להגיע למצבו. (לחצו כאן לקריאת המאמר).