סיפורים על נוער חרדי נושר: "אולי אני זה שצריך להשתנות", אמר האב

ההכנות בכפר לאסיפת הורים נעשות בכל הרצינות, וניתן להם מקום בתוכנית העבודה, וזאת בשל החשיבות שמיוחסת למפגשים אלה. זאת, כי שלא כמו בכל מוסד לימודי רגיל, שבו תפקיד של הצוות הוא להעביר ב'אסיפת ההורים' מידע להורי התלמידים על מצבו של בנם, במקום כמו "כפר זוהרים", המשימה היא הרבה מעבר: להאהיב את החניך על ההורים, ולנצל את המפגש ליצירת פתיחות ביחסים בין ההורים לבן, ועל הדרך גם התפקיד הרגיל, להצביע על הנושאים המצריכים שיפור. העבודה אם-כן היא פרטנית ורצינית. ההכנות מלוות בישיבות צוות ארוכות. במקביל צוותי כיתה יושבים ומתכוננים, על מנת לשקף להורים את המצב, עם ההדגשה על ההתקדמות של הנערים.

בישיבת צוות כיתה של כיתה י', כולם סיכמו פה אחד כי על חגי אין מילה אחת רעה לומר, כולם ללא יוצא מן הכלל. המחנך סיכם שהוא לומד ומקשיב ומתנהג בדרך ארץ, המדריך בפנימייה גמר עליו את ההלל הגדול, על עמידה בלוח זמנים והתנהלות מדהימה עם חברים. העו"ס הצביע על מהלך עמוק של שינוי והתקדמות פנימית מדהימה, כולם העלו על נס את העלייה הרוחנית: תפילות, שיעורים עם אברכים בלילה. הנה, כך התבשרו, חגי עומד לסיים מסכת מכות. בקיצור, סיפור של הצלחה.

המזכירה שאמורה לוודא שההורים קיבלו את מכתב ההזמנה, וגם שיש להם דרך להגיע לאסיפת הורים, והם אכן מגיעים, הודיעה שההורים של חגי לא מתכונים לבוא. חבל היה לנו בשביל הוריו, ועוד יותר חבל היה לנו בשביל חגי. "נוצר תאנה יאכל פריה" אמר שלמה המלך, והנה זו ההזדמנות לשבח את חגי לפני ההורים שלו וההזדמנות מתפספסת כי הוריו לא מגיעים.

אשר על כן יצרתי קשר עם ההורים, כדי להסביר להם את חשיבות העניין. ואמרתי, כי לתועלת המשך העלייה הרוחנית של חגי כדאי המאמץ. האמא הסבירה לי בתחילה, שהם מאוד עסוקים וקשה להם הדרך, אבל לאחר לחץ מתון יצא המרצע מהשק. "תראה" היא אמרה, "לא מעניין אותי כמה הוא קיבל במתמטיקה, וכמה באנגלית, ומה הציון בהיסטוריה, מה שאותנו מעניין זה מצבו הרוחני, ומצבו הוא גרוע, אנחנו רואים אותו כל שבת שניה, הוא לא מתפלל, לא לבוש כמו בן אדם, ישן כל השבת במיטה". "בוא נסכם", אמרה האם, "גם אם אתם תגידו עליו כמה מילים טובות, זה רק בגלל שחשוב לכם לשבח אותו, ולעודד אותו, אבל זה לא הופך אותו באמת לבחור טוב, לכן אין טעם שנגיע".

המילים נעתקו מפי. ידעתי כי מה שאומר עכשיו לא יועיל, גם אם אני אשבח אותו בכל לשון, האם בטוחה שזה מן השפה ולחוץ, וכדבריה, רק לצורך העידוד. והרי לחגי באמת מגיעים כל הקומפלימנטים.

"תראי", אמרתי לה, "גם במצב הקשה שלו אנחנו לא פטורים מלעזור לו, נכון שמתמטיקה אנגלית והיסטוריה לא חשובה לכם, אבל אם הרוחניות שלו חשובה לכם, אז אני מבקש שתבואו לאסיפת הורים, תכנסו אלי לחדר, נשב ביחד ונטכס עצה מה עושים לתועלת העניין".

והם הגיעו. שניהם, אבא ואמא של חגי נכנסו לחדר. הצוות שנכנס גם הוא היה מוכן לשיחה. "תראו", אמרתי להורים, "לחצתי עליכם לבוא מאחר ויש לנו בעיה קשה מאוד". ההורים נדרכו: "מה, הוא יותר גרוע מכל נער אחר בכפר?".

"לא", השבתי, "הפוך לחלוטין. הוא הנער הטוב ביותר בכפר, בהדגשה על המצב הרוחני. הוא משתתף בקביעות בתפילות, הוא קובע עיתים לתורה מעבר לזמני בית הספר. אבל יש לנו בעיה, חגי לא מוכן לפרוץ את המסגרת של הכפר, ולבוא הביתה ולהראות את השינוי שחל בו, הוא עדיין נמצא בבית באותו מקום שהוא עזב אותו לפני שהוא הגיע לכפר".

האב חייך ואמר, "תראה, אם רצית להפתיע אותנו לגרום לנו לחשוב שיש בו איזה שהוא שינוי, בא נאמר השטיק קצת הצליח, אני לרגע באמת האמנתי שאולי קרה נס, וחגי מתחיל להשתנות במשהו, אבל הרב קסל, אנחנו לא ילדים יש לנו עיניים. הוא לא בן ראשון, ואנחנו רואים את המצב, אין פה שום שינוי לצערנו. אז מה המשחקים? בשביל זה אתה מטריח אותנו לבוא עד כאן? מילא אם לא היינו רואים אותו בבית, עוד יכול להיות שהיה לי הווא אמינא להאמין לך, אבל אנחנו רואים גם רואים, ויודעים את המצב לאשורו, ואין החי יכול להכחיש את החי". כך אמר.

העובד סוציאלי פנה לאבא בשאלה: "תגיד לי, אתה מאמין שחגי יכול להשתנות?", "לא", השיב האב בחדות, "אני לא מאמין". כאן עצרתי את השיחה ופניתי לאב בתקיפות: "הקב"ה אומר, שעד יום מותו יחכה לו לתשובה, ואם ישוב מיד יקבלו, ואתה אומר שאפסה תקווה?!". האב הרכין את ראשו והרהר. כששוב הרים את ראשו והסתכל עלינו ראינו את הדמעות בעיניו. "נכון", אמר האב, "אני לא מאמין בו כי התאכזבתי, אבל זה לא אומר שהוא אינו יכול להשתנות, אולי אני אפילו חושב שאנחנו כן רואים שינוי בהתנהגות. צדקתם ממני", סיים האב, "אולי אני זה שצריך לשנות את התנהגותי".

בתחילת השבוע של אחרי אסיפת הורים ניגש אלי חגי בעיניים נוצצות, ואמר: "תודה, הייתה לי שבת נפלאה"...

"אם לא תאמינו לא תאומנו בית ישראל", אומר הנביא, אם לא נאמין בילדינו, הרי גם אם הם באמת ישתנו אנחנו לא נראה זאת.