סיפורים על נוער חרדי נושר: סיפור עם סוף טוב וסיפור עם סוף רע - מה ההבדל?

ישבתי איתם עם ההורים של אורי ד. (להבדיל מאורי אחר עליו כבר סיפרנו) בביתו של אחד מרבני השכונות בארץ, במעין 'דין תורה'. אומנם אין תובע ונתבע, אבל דין ודברים יש גם יש. ההורים הם שבחרו את הכתובת, לאחר ששאלו עצמם למי נלך? ואילו אני הסכמתי לקבל כל דעה של כל רב, יהיה אשר יהיה.

השאלה שעמדה על הפרק הייתה, האם נכונה דעתם של ההורים שאין מצב שבנם אורי יכנס הביתה, אלא אם כן הוא מקבל על עצמו את כללי הבית והגבולות שהוא מכתיב. "לא יתכן", אמרו ההורים, "שיבוא אלינו בן לשבת ויסתובב איך שהוא רוצה, בצורה שהוא רוצה, ויעשה ככול העולה על ליבו... יצא מהבית מתי שהוא רוצה, יחזור בשעה שהוא רוצה".. "רוצה אורי להתארח בביתנו? יתכבד ויקבל את הכללים".

הרב ששמע את טענות ההורים, ביקש לברר מאיזה מחוז מגיעה הטענה ומה עומד מאחוריה. הוא פנה אל ההורים ושאל: "מה כל כך חשוב לכם שאורי שלכם יעמוד בסדרי הבית? האם זה הפחד מפני השפעתו האפשרית על הילדים הנוספים, או הרצון להצילו מרחובה של עיר?".

"תראו", אמר הרב, "אורי כבר לא במצב של בן ישיבה, אנחנו כבר לא יכולים למנוע ממנו את הידיעה בסחי וברפש שמסתובב ברחוב, עכשיו אנחנו נמצאים במקום אחר. אנחנו רק עסוקים בלקרב אותו. אז מה העניין עדיין לאלץ אותו לקיים את חוקי הבית?".

ההורים שאינם חשודים על טיפשות, הגיבו לשאלה בשאלה: "מה זאת אומרת? ילד צריך לדעת, שכל עוד הוא נמצא תחת אחריות ההורים, הוא מחויב לכללים שהם מכתיבים והוא צריך לשמוע בקולם, לא יתכן שאורי יהיה בביתנו ויעשה ככול העולה על רוחו".

הרב שחוכמתו מן המפורסמות, העביר עליהם מבט רחימאי והשיב כאילו שלא ממין העניין. "תראו", אמר להוריו של אורי, "כולנו מונעים מאגו ומיצר שליטה. לכולנו יש רצון לשלוט מי יותר ומי פחות, הפוליטיקאים רוצים שליטה, המורים רוצים שליטה, המנהלים בוודאי רוצים שליטה, וגם ההורים רוצים שליטה, כולל אתם. וזה טבעי, כי כל אחד רוצה לשלוט לפחות במצבו. אבל גם בנכם הוא כאחד האדם, וגם הוא רוצה לשלוט. הוא רוצה להרגיש שהוא עושה "מה שבא לו". לא רק כדי לספק את יצרו, אלא גם כי הוא רוצה לשלוט בחייו. על כן הוא לא מוכן שיגידו לו מה לעשות. אך טבעי הוא הדבר שאתם מבקשים לשלוט בביתכם, אבל תראו לאן הגעתם, אתם נלחמים על השליטה שהייתה אמורה להיות מובנת מאליה".

"האם אין כאן מצב אבסורדי?" שאל הרב. האב, שכפי שאמרנו אינו חשוד על הטיפשות, הגיב ל"דברי הרב" בתמיהה, והמטיר צרור מהיר של שאלות: "מה? אז ניתן לאורי לעשות ככל העולה על רוחו? הוא ייצא מנצח? איך אנחנו ניראה למול ילדינו האחרים? איך אפשר לדרוש מהורים לתת לבן שלהם לנצח? אנחנו נלחמנו כל הזמן, ועכשיו הרב רוצה שאנחנו נוותר?".

יצאנו מחדרו של הרב כאשר כל אחד נשאר בדעתו, הרב שההורים בחרו בו כגורם מכריע לא הצליח לשכנע את ההורים לנסות בדרך אחרת, לא במלחמה אלא בקירוב. כל זה למרות הכישלון הגדול של המלחמה עד עתה, שבא לביטוי בעצם הימצאותו של אורי – נער מבית טוב מאד, שכל אחיו מטובי הישיבות - בכפר 'זוהרים'. דבר שלבטח לא השביע את הוריו נחת. ואחרי כל זה ואחרי הדברים הנכוחים ששמעו מפורשים יוצאים מפי הרב, עדיין אחזו ההורים בדרך המלחמה.

עברו מאז כבר חודשים רבים, אורי לא בכפר, ביום מן הימים הוא עזב אותו בטענה שאין לו משענת כלכלית, והוא חייב לצאת לעבוד לפרנס את עצמו, כל ניסיונות השכנוע של הצוות לבקש מאורי להישאר בכפר נענו בשלילה, אורי ארז את תיקו ונעלם, הקשר נותק.

לפני כחודש פגשתי בו באבא של אורי ברחובה של עיר, והוא סיפר לי בפנים אפורות שגם עימם ניתק הקשר, ואין איש שיודע את מקומו. אורי נעלם, כאילו בלעה אותו האדמה. האבא המשיך וסיפר לי בכאב רב, שאין להם לא יום ולא לילה, הבית שלהם נהרס, אימא של אורי התמוטטה, והיא יותר במיטה מאשר מחוצה לה, והמצב נורא. לא הגבתי ביותר מהשתתפות בצער, אבל בליבי חשבתי מי הוא המנצח.

* * *

השבוע "חגגנו" בכפר. נהוראי שהוא אחד מהתלמידים בשנה השלישית, הודיע לצוות הכפר שהוא בחר ללכת לישיבה, הוא קם ועשה מעשה, פנה לישיבה לבעלי תשובה בגילו, והלך. כולנו שמחנו בשמחה גדולה את לכתו לישיבה, וחבריו אף הביעו קנאה בעוצמתו של נהוראי, לעשות מעשה ללכת לישיבה, השמחה באמת גדולה, אבל היא לא מגיעה לשמחתם של הוריו של נהוראי.

ה"שמחנו" היה "כימות עיניתנו" ומידה טובה מרובה, פי כמה וכמה. אבל אני חש שמגיעה להם השמחה בשלמות, כי הוריו של נהוראי מעולם לא נלחמו, הם עשו הכל כדי שנהוראי ילך בדרך ה', הם לא חסכו שום מאמץ, אבל מעולם הם לא נלחמו עימו. אביו, שהוא איש מכובד בקהילתו, סיפר לי לא פעם, על הביזיונות והבושות שהוא סופג מהתנהלותו של נהוראי, אבל הוסיף כי מעולם לא הרגיש "צד" בדבר. פעם ברגע של קושי הוא אמר לי: "אני בטוח, שנהוראי לא מבין ולא יודע כמה צער הוא גורם לי ולאימא שלו, אבל אני גם מבין שזה לא נגדנו, זה הניסיונות שיש לו, והוא צריך כוח לעמוד בהם, אני מתפלל עליו, ואעשה הכל להועיל לו, אבל לא ניפגע ממנו".

אשריהם שזכו.