סיפורים על נוער חרדי נושר: חרדי אף על פי שנשר חרדי הוא!

תיתי ליה להגה"צ רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, אשר מכוחו פועל הכפר, ועיניו הרחומות וליבו הרחב כאולם הם הכוח המניע את הפעילות, ובזכותו ובחכמתו ובפקחותו הכפר זוכה לביקורים רמי דרג, אשר מביאים אחריהם את הקמח, להחזיק את המפעל הגדול הזה, אשר יש בו אנשי צוות רבים ומגוון עזרים, להחזיר נשמות טועות לאביהם שבשמים. הביקורים הם חלק בלתי נפרד מן הכפר, חלקם מביאים אלינו סקרנים, שרוצים לראות מה זה המקום הזה, שמצליח למגנט אליו ילדי רחוב שלא למדו ולא יכלו ללמוד שנים רבות, והנה עתה הם מקבלים צורה, וחלקם של הביקורים הוא של אנשי מעלה, שרוצים להיות חלק מן המפעל הגדול הזה, אם בממונם ואם בהשפעתם, ואם אין קמח אין תורה.

נספר השבוע על ביקור שכזה שהוליד תהייה. זה היה אחד השרים שביקר בכפר. במהלך הביקור התפעל מאוד מכל חלקי הכפר, החמיץ פנים בסופו של הביקור, ושאל - ספק לא מבין ספק חושד: "האם הכפר משרת נערים שהגיעו מהמגזר החרדי?". הוא הסביר את השאלה בכך שלא ראה אף נער שנראה או מזכיר נער חרדי. לא נותרה ברירה, וכדי להוכיח לשר הנכבד, שאכן הנערים כולם ללא יוצא מן הכלל למדו בשנותיהם הצעירות במוסדות הלימוד החרדיים, נקראו לחדר מספר רב של תלמידים, והשר חזר ושאל כל אחד בפני עצמו, למקום מגוריו ולמקומות הלימוד שלמד בהם לפני בואו לכפר.

על פניו של השר ניכר היה שהתשאול הניח את דעתו והוא אכן מאמין שהנערים בכפר כולם באים מהמגזר החרדי, אבל אף על פי כן נותרה תמיהה בעיניו במה שונים הם מהנערים החילונים שלומדים בתיכונים שונים, וזאת מאחר ואף אחד לצערנו הרב לא נראה כחרדי. הקוראים מבינים בוודאי שהרב שהיה המארח האישי של השר השיב לו כדבעי, והסביר לו על השוני המהותי. הוא הבין אבל לא הבין. תפס שכאשר מדובר בנערים מבתים חרדיים, הנפילה מעידה לא רק על מצב רוחני, אלא גם על מצב נפשי לא פשוט, שכל אחד מהנערים סוחב איתו, מהבית או ממקומות אחרים שעבר בחייו, אבל עדיין לא נראה כי התיישבה התמיהה שבליבו, על מה ולמה משקיעים ממון רב כל כך כדי לקיים מקום זה ולמה משקיעים כל כך בכל בחור. אבל לאחר ששמע סבר וקיבל ובסייעתא דשמיא הוכתר הביקור בהצלחה.

אולם השאלה שהשר שאל הציקה גם לי, ואני נשארתי איתה, עם השאלה שמציקה לי: "במה שונים הנערים שלנו מנערים חילונים?". מובן שתשובות רבות לעניין. אחת מהן גורסת, שהשאלה אינה במה הם שונים אלא במה הם דומים, ובכל זאת.

השבוע גיליתי עוד פן חרדי בנערים, כתבה שהתפרסמה במכשירי המדיה האלקטרוניים, הסעירה את תלמידי הכפר, והם ביקשו את התייחסותי. לצערנו בדור עני ואביון כדורנו שיש בו גם ציבור גדול, ויש בו גם תופעות מתופעות שונות, כי בים הגדול כידוע יש סוגים רבים של דגים, וגם הרבה מוטציות. בין השאר שמענו גם על תופעה של נשירה משפחתית, היינו משפחה שלימה על ילדיה, רכים כבוגרים, עוזבים את העולם ממנו באו, והולכים אל הלא נודע.

 ידוען בעיני עצמו התראיין באחד מכלי התקשורת החזותיים, וסיפר על המעבר מהעולם החרדי לעולם התוהו. הסבריו שנשמעים גיבובי תירוצים הסעירו את תלמידי הכפר. לשיטתם, גם אם בחרת לעבור עבירות חס ושלום, מה אתה הולך להתראיין ולהתגאות בזה לעיני כל?! הדבר הסעיר את רוחם, והם ביקשו התייחסות לעניין זה. כאן ראיתי שגם "ישראל שחטא ישראל הוא", וגם נער חרדי ש"התקלקל", בשל כל מה שעבר עליו, חרדי הוא. והנקודה הפנימית של החרדיות חזקה יותר מכל השטויות שמציפות אותו, וברגע אמת, מול מתקלקל שחצה את הקווים, הם מחוברים לצד החרדי.

על כל פנים, כולם היו עסוקים בדבריו של אותו פורק עול, שניסה, לעיניהם הנדהמות של הכתבים שראיינו אותו, להסביר שהוא בכלל פרק עול למען עתיד ילדיו וחינוכם, מה שגרם לגיחוך גם אצל הכתבים החילונים. אלא שאת נחומי העסיק יותר דבריה של אשתו, הפורקת עול, שהסבירה למה היא עזבה את העולם החרדי, כיוון שלא היה לה תשובה לבניה, איך יכולים להתקיים הפלאות שבסיפורי הצדיקים. "הייתכן?", אמרה הגב' "שאלו ילדיה". והיא מאחר ולא ידעה מה להשיב להם בחרה לכפור עפ"ל.

נחומי נותר בשאלה. "איך באמת", הוא שאל, "הרב מסביר את כל הסיפורים על ניסים ומופתים רחוקים מהטבע?". תשובתי הראשונית הייתה אופיינית לבית המדרש בו גדלתי, והשבתי לו, כי מי שמאמין אוטומטית בכל סיפור שאין לו מקור וביסוס הוא פתי. לעומת זאת מי שלא מאמין שהסיפור יכול להתרחש הוא כופר. בהמשך ניסיתי לקחת דברים עם נחומי, להסביר לו על הנהגה ניסית שאנחנו רואים בכל דור ודור. הדברים התיישבו אט אט על ליבו, ונראה היה שנחה דעתו. אבל כמו שאמרנו "נראה היה", כי ביום למחרת שוב חזר נחומי עם שאלות על כל מיני סיפורים. ולא נחה דעתו, איך זה יכול להיות. כאשר ראיתי שהדבר לא מניח לו, הנחתי את דעתו של נחומי ביכולתו להיות "מתנגד", שאינו מתלהב מסיפורי מופתים, אבל מאמין בתורה הקדושה ומקיימה ביתר שאת וביתר עוז. בעיניו של נחומי ניצת הזיק: כן, הוא יכול לחיות עם זה. בתורה הקדושה הוא מאמין ואינו מאמין בסיפורים. ואני שמחתי שפתרתי את המעכב של נחומי בעבודת ה'. אבל תובנה עלתה בליבי בעקבות זאת על התפל והעיקר שבחינוך ילדינו, ודאי שסיפורי צדיקים כוחם רב בחימום הלב לעבודת ה', אבל העיקר הוא האמונה בתורה הקדושה, ואין צורך להפוך את היוצרות.