מי האישה המיוחדת שהצילה את עם ישראל מאבדון? וכיצד עשתה כן?

נכנס המלך למרצדס שלו, למרכבה המלכותית, ונסע לשכונת הפחונים. הוא מצא את אשתו של עובדיה, קרועה בלויה, עם שני יתומים קטנטנים. בתחילה הוא שוחח בנעימות: "נעניק לך וילה שלוש קומות, לכל ילד קומה, כמו לורד. הם יהיו לבושים בעניבה יפה. גם כסף תקבלי". אמרה לו האלמנה: "תסתלק! אתה לא תחנך את הבנים שלי! אל תתן לי מאומה! אינני מעוניינת!".

מסופר בנביא (מ"ב, ד,א): "וְאִישָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים, צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה', וְהַנּוֹשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים". מה היה? אחאב המלך הרג את כל נביאי ה', כי איזבל המרשעת קבעה – להרוג. עובדיה הנביא נותר חי בהסכמתה, בכדי לסייע לבית המלוכה. עובדיה היה ירא שמיים בתכלית, והוא הציל מאה נביאים מפני חרב המלכות. הוא החביא אותם בשתי מערות,  חמישים-חמישים במערה. באותם הימים היו שנות בצורת איומות, שנגזרו על עם ישראל, ועובדיה כלכל את מאת הנביאים בלחם ומים, במסירות נפש. עובדיה שנזקק לכסף רב בכדי לפרנס את מאת הנביאים, מכר לצורך כך את הדירה הפרטית שלו, נטל את חפציו, את אשתו ושני ילדיו הקטנים-פצפונים, ועבר לגור בשכונת הפחונים. לא היה להם כלום. פחון!

"ואישה אחת" – מיוחדת במינה

עובדיה נזקק לעוד כסף, הלך ליהורם בן אחאב ולווה בריבית. עד כדי כך נכנס לעובי הקורה. אחר כך מת אחאב, ויהורם בנו נעשה מלך. גם עובדיה הנביא מת, ונשארה אלמנתו עם שני יתומים קטנים. יום בהיר אחד נכנס אליה יהורם, ואומר לה: "את חייבת לי מיליון דולר. אהה, אין לך לשלם, תני לי את הילדים לעבדים". ועל זה נאמר בנביא את הפסוק הנ"ל, שאשתו של עובדיה הנביא זעקה לאלישע: "גיוועלד! הצילו! יהורם רוצה לקחת את שני ילדיי לו לעבדים".

והנה אומרים חז"ל (תנחומא תשא,ה; פסיקתא דר"כ, ב,תשא): "אמר רבי מני, אלמלא זכות אשתו של עובדיה כבר כלו [מלשון כְּּלָיַה] ישראל באותה שעה, [שנאמר] ואישה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע". "ואישה אחת – מיוחדת במינה". כלומר, באותה שעה היה קצף גדול על עם ישראל, (ראה במדרש הטעם), ונגזרה עליהם גזירת אבדון, לא עלינו, אבל בזכות הזעקה של אלמנת עובדיה ניצלו עם ישראל מאבדון.

נשאלות כאן כמה שאלות: א. מדוע זכותה גדולה כל כך שהיא צעקה אל אלישע? וכי כל אמא אחרת שיבואו לקחת את ילדיה לא תצעק?! האם כל אמא לא עושה הכל כדי שלא יחטפו את ילדיה?!

ב. איזו התנהגות משונה זו לקחת ילדים לעבדים?! לא היה לו מה לעשות, רק לקחת מאישה אלמנה את שני ילדיה?! למשל בימינו, אם מישהו חייב כסף לביטוח לאומי ומת, וכשאנשי ההוצאה לפועל יבואו לגבות את החוב, הם ימצאו לפניהם אלמנה עם יתומים רכים, מסתבר, שהם לא ייקחו את הילדים לעבדים, אולי להיפך, יעניקו לה תמיכה מ'ביטוח לאומי' וממשרד הרווחה, כדי שיהיו לה לה כמה גרושים. משהו כאן לא מובן.

"הצילו! רוצים לקלקל את הילדים שלך"

התשובה לכך היא: כתוב בזוהר הקדוש ובספרים הקדושים, כי יהורם בן אחאב שאל את יועציו: "מדוע אבי היה מושל על כל כדור הארץ, כמבואר בגמרא, שאחאב היה שולט על כל העולם, ואילו אני מלך קטנצ'יק, לא שולט רק על ישראל, אפילו על יהודה אינני שולט??". אמרו לו: "תבין, לאביך היה את הנביא עובדיה, שהיה חכם וצדיק גדול, והיה מייעץ לו, בגללו הוא זכה, אבל לך אין, כי עובדיה נפטר". הוא קיבל והבין. לאחר מכן סיפרו לו עוד, כי עובדיה הותיר שני ילדים קטנטנים, ולהם מוחות אדירים כמו של האב המנוח. "קח אותם. תחנך אותם. תכניס אותם לבית ספר לקצינים. הם יהיו רמטכלי"ם גדולים, אוהו, ותזכה לכבוש את העולם בחזרה", יעצו לו. 

"אווו, באמת זה עסק טוב", חשב לעצמו. נכנס המלך יהורם למרצדס שלו, למרכבה המלכותית, ונסע לשכונת הפחונים. הוא מצא את אשתו של עובדיה, קרועה בלויה, עם שני יתומים קטנטנים. בתחילה הוא לא התחיל באיומים, אלא שוחח בנעימות: "נעניק לך וילה שלוש קומות, לכל ילד קומה, כמו לורד. הם יהיו לבושים בעניבה יפה. גם כסף תקבלי". אמרה לו הרבנית האלמנה: "תסתלק! אתה לא תחנך את הבנים שלי! אל תתן לי מאומה! אינני מעוניינת!".  או-אה... זה כבר הכעיס את המלך. הוא השתומם לפגוש מולו אישה זקופה, חזקה, אגוז קשה. והיינו "ואישה אחת – מיוחדת". רק אחת הייתה, לא הייתה שנית לה! ויתרה על כל תענוגי העולם הזה, העיקר שלא לפגוע בחינוכם הטהור של ילדיה. 

כאשר יהורם בן אחאב ראה כי יש לו עסק עם אישה חזקה מאד. מה עשה? הוציא את השטר חוב: "את חייבת לי מיליון דולר, אם את לא מחזירה – הילדים שלי". מה עושים? כיום אומרים, מה אפשר לעשות? אין ברירה, גמרנו! אבל היא? צווחה לפני אלישע. צווחה עד שהזדעזעו אבות העולם. צעקה עד שנזדעזע כסא הכבוד. היא הלכה לבית העלמין, לקברו של עובדיה בעלה, וזעקה אליו בקריאות שבר. אמר הקב"ה לעובדיה: "רד, היא מרעישה עולמות". ירד עובדיה, התגלה אליה. אמר לה: "מה את מרעישה עולמות?". אמרה לו: "הנושה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. לא איכפת לי עבדים, אבל לא עבדים של המלך הרשע הזה!! הוא יקלקל אותם. יתן להם את כל התענוגות, אבל יהרוס אותם. עובדיה! ראה מה עתידים בקרוב לעשות ליתומים שלך. הם בסכנה איומה, אסון!!". אמר לה עובדיה: "לכי ותאמרי לאלישע הנביא, כדאי הוא לו שיטריח בעד בני". (הרד"ק שם באריכות). הלכה לאלישע, וכידוע, אלישע עזר לה, היא התעשרה בדרך נס, והיה לה כסף להחזיר ליהורם את החוב כולל הריבית. כעת מובן, מה הייתה זכותה המיוחדת של אשת עובדיה - היא שמרה על קדושת בניה בחירוף נפש, ובזכות מעשיה ניצלו כל עם ישראל מאבדון. (ערוך ע"פ דרשתו של המגיד הירושלמי, הרב שלום שבדרון זצ"ל, בספר "להגיד", במדבר עמ' 142).

"אל תחטאו בילד!" 

הורים יקרים! עלינו ללמוד מאשת עובדיה, ולהכניס את ילדינו אך ורק לבתי ספר תורניים. וגם אם בית ספר החילוני הוא קרוב ליד הבית, ושוכן בבניין מפואר, עם חצרות ומגרשים רחבי ידיים. ואילו הבית ספר התורני רחוק הוא מהבית, וצריך לנסוע לשם בהסעה, ואולי הבית ספר הזה גם שוכן בקרוונים. אז מה? תשימו את הילד בבית ספר חילוני?! תשרפו את הנשמה שלו בגלל בנין מפואר וכמה גרושים על הסעה?! חלילה לכם, למכור את היהדות של הילד שלכם, בגלל זוטות כאלו!! לידיעתכם, בבתי הספר החילונים מלמדים נגד הערכים הבסיסיים ביותר של העם היהודי: מחנכים את הילדים להיות אתאיסטים. מלעיטים אותם בתזה הכפרנית של דארווין, כביכול העולם נברא מפיצוצים, והאדם נוצר מקוף!! הס מלהזכיר בבתי הספר האלו את ההבדל בין יהודי לגוי, כי זה "גזענות". ולכן ישנן כל כך הרבה בנות נשואות לערבים, ושאר נישואי תערובת!! דברים שבעבר לא העז אף יהודי לחשוב ולעשות... 

ואנחנו ההורים החרדים, חובתנו להרחיק את ילדינו מכל קשר עם אחינו החילונית. הלב נקרע לקול זעקת ההורים, המבכים והמתאבלים על ילדיהם ה"שבאבניקים". אלא שבהרבה מקרים, ההאשמה רובצת על כתפי ההורים, אשר לא הרחיקו מספיק את ילדיהם מאחינו הטועים ומהתרבות החילונית. (לגבי בעלי תשובה, אשר להם קרובים מדרגה ראשונה חילונים: סבים וסבתות, אחים ואחיות, כתבנו בגיליון חודש ניסן, כי יש לשמור על הכלל: "קשר - כן, חברות - לא", ראו שם באריכות). אנו יכולים להביט סביבנו ולראות, כי אותן עדות וקבוצות אשר  שמרו על ילדיהן מכל משמר, לבל יתקרבו לכל מיני מקומות עם ריח חילוני, אצלן שיעור הנושרים נמוך יחסית.