"איגרת החלום" במלואה

ב"ה. יום ו' כ"ח שבט תרמ"א. לכבוד הרב הגאון וכו' פנחס מיכאל, הרב דקהל קדוש אנטיפאלע.

הנני לספר לכם מעשה נורא, ומסתמא לא יגלו לשום אדם בעולם, רק יצניעו המכתב במקום שאין יד אדם שולטת בו, או יקרעו אותו לקרעים, באופן שלא יתגלה זאת לשום אדם בעולם. [מה שבסוף כן התפרסם המכתב, מובא בספר דרשות הרפ"מ, כי הרב מקבל המכתב מסר את המכתב לנכדו בכדי להשמידו, אך הנכד פרסם את המכתב, כשנודע הדבר לסבו הוא כעס עליו, הנכד חלה, ואחרי שבוע הלך לעולמו!].

"אני בשליחות מהעולם העליון"

בליל ערב יום כפור, בלמדי אז שיעור הקבוע לי, נפלה תרדמה עלי וישנתי. בחלומי בא אלי איש הדר בתואר פנים וזקנו מגודל, בהביטי אליו נרתעתי, ואחז בידי ואמר: "מַה לְּךָ נִרְדָּם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹקֶיךָ!" (יונה א ו), ונרתעתי מאד. ואיקץ והנה חלום. ואמרתי: "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ" (זכריה י ב), ובכל זאת היה לבי נוקפי, וחרדה גדולה נפלה עלי, והלכתי לישון עוד על מיטתי. והנה בחלומי בא אלי עוד פעם איש הדר הנ"ל, ועוד שני אנשים עמו, ואמרו לי שני האנשים: "תדע שזה חלום אמת, ולא תאמר נואש", ונשתוממתי מאד. אז קרא אלי איש הדר הנ"ל ואמר לי: "הֶוֵי מפשפש במעשיך, כי אני בשליחות מעולם העליון בא אליך". אז התחזקתי ואמרתי לו: "באיזה שליחות באתם אלי?", ומחמת הקול הגדול שדיברתי עמו הקיצותי משינתי, וארא והנה חלום. ואמרתי עוד הפעם: 'החלומות לא מעלין ולא מורידין' (גיטין נב,א). בכל זאת, מחמת שהיה לבי נוקפי, נפלה חרדה עלי, ולא ישנתי עוד בלילה זה. וביום כפור בכיתי מאד, בכייה גדולה שלא הורגלתי בזה מעולם, ולא ידעתי מה זה הבכייה שאני בוכה כל כך?! ואמרתי בלבי, אפשר מחמת החלום הנ"ל אני בוכה, כי לב [יודע מרת נפשו].

ולא היה לי חלום עוד עד שמיני עצרת. אז ישנתי בלילה תוך הסוכה כמנהגי, ובאמצע שינתי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל, בבגדי לבנים, ונרתעתי בהביטי אל גודל יופיו ומראהו הנורא מאד. ואז קרב אלי האיש ואמר לי: "הבכייה שבכית ביום כיפור הועיל מאד, עד ששלחו לי להבינך [-להסביר לך], ולהגיד לך, אשר תוכל לתקן ולבטל הגזירה". אז אמרתי לו: "לא ידעתי מה אתקן? ומה זה הגזירה?". ושתק האיש הנ"ל, ועמד בשתיקתו ערך רבע שעה. ואז התחלתי לבכות מאד בחלומי ואמרתי: "לא ידעתי מה זה החטא הגדול שחטאתי, עד ששלחו לי שלוחים מעולם העליון?". ובכיתי הרבה מאד בחלומי, ומחמת גודל הבכייה הקיצותי משינתי. ובהקיצי, לא אמרתי עוד שזהו רק חלום ודברים בטלים, כי ראיתי אשר דבר הוא.

העוון חקוק על עצמותיו ואין לו שום תקומה

וביום שמיני עצרת הייתי בשמחה גדולה מאד, ולא ידעתי אז מה זה השמחה, אשר מעולם לא היה לי שמחה כזאת. ובליל שמחת תורה כאשר ישנתי על מיטתי, באמצע שינתי, בחלומי, והנה בא אלי עוד [פעם] איש הדר הנ"ל, זיו תוארו היה נורא מאד ומעוטף בלבנים, וקרב אלי ואמר: "עד מתי יהיה לי טירחא עבורך, לילך אצלך ממקומי הנכבד?!". ואז התחזקתי ואמרתי לו: "בזכות התורה, ובזכות התנאים והאמוראים שלמדתי אותם ויגעתי בם, הנני אבקש מכם להגיד לי כל עניין השליחות שלכם, ולבאר לי בביאור יפה שאוכל להבינם!!".

ואז הלך אתי לחדר יפה ונעים, מקושט בתכשיטין, ולא ישבע עיין מלראות זאת, ואמר לי: "שב בני שב! ואגלה לך עניין סתר, וזה השליחות שלי". וישבתי על כסא אחד, והוא ישב אצלי ואמר לי: "הנני מגלה לך מסתרים. תדע שאני המהר"י בן לב, ובעת שהייתי בחיים על זה העולם, ישבתי על כסא דין לשפוט בין איש ובין רעהו, ובאו אלי שני אנשים בדבר איזה משפט, ויצא אחד מהם חייב, ולא רצה לציית הדין, מחמת שהיה איש אלים. ואז הזהרתי אותו באזהרה הידועה ויצאתי לחוץ. בא אלי האיש הנ"ל שיצא חייב מאיתי, והכה אותי על לחיי, ועניין זה חקוק על עצמותיו עד היום, ואין לו שום תקומה עד היום. וכהיום נגזר עליך, שאתה מיוצאי צאצאיו, לתקן אותו, ויהיה לו תקומה על זה".

ואז נרתעתי ונשתוממתי, ונשארתי כאבן דומם ערך רבע שעה. ולאחר זה נגע בפי המהר"י בן לב ז"ל ואמר לי: "מה זה שתקת?". ואז התחלתי לבכות מאד ואמרתי: "לא ידעתי במה אתקן אותו? כי אין לי ידיעה בייחודים וכוונות". אז אמר לי המהר"י בן לב ז"ל: "תדע שכן נגזר עליך, אשר תקנה ספר תשובות מהר"י בן לב, ותלמוד אותו בקביעות, עד שיהיה שגור בפיך מראשו עד סופו, ואז תהיה תקומה גדולה אליו, ויוכל לעלות ממדרגה למדרגה"... אמרתי לו: "כמה אלמוד התשובות הנ"ל, שיהא שגור בפי?", אמר לי: "לא פחות מארבע שנים, כי מלבד זה [-חוץ מלימוד התשובות] מוכרח אתה ללמוד שיעורים הקבועים לך: איסור והיתר ודיני ממונות, על כן מוכרח אתה [ללמוד התשובות] לא פחות מארבע שנים".

קניית הספר רק אצל הרב דאנטיפאלע

ואז אמרתי לו: "אין לי תשובות מהר"י בן לב". ואמר לי: "תבקשם ותמצאם לקנות, רק דבר אחד אני מגלה לך, אשר מוכרח אתה לקנותם דווקא אצל הרב דאנטיפאלע [-אליו נשלחה האיגרת הזו], שיש לו תשובות הנ"ל". ואמרתי לו: "מה זו [-למה] דווקא אצל הרב הנ"ל?". ובתוך אמירה זו הקיצותי משינתי, ונרתעתי מאד. אז אמרתי בלבי: "כי אפשר זהו דבר בטל, לקנותו דווקא אצל הרב הנ"ל, כי אפשר לי לקנות אותו במקום אחר". ובין כה וכה נתרבה עלי טרדת העיר, והתחלתי לבקש איזה אנשים שישיגו עבורי לקנות הספר הנ"ל.

וזה כשני שבועות [-ולפני שבועיים], בחלומי בא אלי עוד הפעם איש הדר הנ"ל, ואמר לי בדברים קשים: "למה תמתין לתקן שליחותי?". ואמרתי לו: "הלא אני מבקש אותו לקנות". ואמר לי: "הלא הזהרתי אותך לקנות דווקא אצל הרב דאנטיפאלע". ואמרתי לו: "מה טעם בזה?". ואמר לי: "מחמת ששמשת את הרב דאנטיפאלע, זכית בזה להיות שליח אליו. ואגלה לך עניין זה: תדע! אשר גם על הרב הנ"ל יש איזה דברים למעלה, כי הוא התחיל להכין את עצמו להדפיס ביאור על ש"ס, [מסכתות] תמורה ומעילה, (וזה אין אני זוכר איך אמר לי, תמורה ומעילה, או מעילה לבד), ולא קיים הכנתו [-לא הדפיס הספר שלו], על כן מוכרח הוא ג"כ לתקן זה, ומהמעות שיקבל ממך עבור המהר"י בן לב, יתחיל להכין את עצמו להדפיס הנ"ל"... חזר וצעק בקול: "תראה למען ה' לקיים אזהרתי תיכף ומיד, ולא תשנה מכל דברי אף כקוצו של יו"ד, ואז יהיה טוב לך וגם לאחרים". ומחמת הקול הקיצותי משנתי.

"רחם עלי! זוגתי בסכנה גדולה"

למחר, היה ברצוני לשלוח שליח מיוחד לכם לספר כל העניין, רק התעכבתי מעט מחמת צרכי ציבור, שהייתי טרוד בהם מעט. ובשבוע העבר בלילה, כשהתחלתי לישון, מרוב צערי ויגוני על זוגתי [-אשתי] שנחלתה בחולי גדול, בא אלי עוד הפעם המהר"י בן לב ז"ל ואמר לי בקול: "תדע שזהו אזהרה אחרונה שאני מזהירך! וחולי זוגתך לך האות, מחמת זה שנתעצלת באזהרתי [-אשתך חלתה בגלל שהתעצלת מלקנות הספר]. על כן תראה למען ה', תיכף לשלוח להרב הנ"ל דווקא. ותקנה ממנו התשובות שלי, ותלמוד עד שיהא שגור בפיך כמעט בעל פה".

ואז הקיצותי משינתי בחרדה גדולה... על כן מורי ורבי! חמולו נא, רחמו נא עלי, לפרוש כנפי החמלה עלי, ולשלוח לי התשובות מהר"י בן לב, ומעות כמה שירצו אסלק [-אשלם] לכם עבורו. רק לשלוח לי, ואתחיל לתקן התיקון. זוגתי מאד בסכנה גדולה, ה' ירחם עליה, אבקש מכבוד תורתו הרמה להתפלל עליה. [ואכן, כארבע שנים לאחר המכתב, הדפיס ר' פינחס מיכאל את פירושיו למסכתות הנ"ל בשם "לקט הקוצרים"].

ידידם עוז בלב ונפש, הכותב מעמקי הלב, בדמעות שליש, מרדכי החונה פה קהילה הנ"ל.