בעיות ב'שלום בית' הגורם מספר 1 לנשירה

הטור בגיליון האחרון (שפורסם בעלון "אור עליון") הציג סיפור קשה, הממחיש עד כמה בעיות ב'שלום בית' משפיעות על עתיד הילדים, והן הגורם מספר 1 לגלישה מעולם התורה!! על פי התגובות הרבות שקיבלתי, הדברים עוררו אנשים רבים לחשיבה בעניין הרגיש של 'שלום בית'.

קוראים שפגשו בי מאז התפרסם הטור - לא יכלו שלא להגיב. לפניכם תגובה אחת מייצגת לתגובות הרבות שקיבלתי. גברת אחת כתבה לי בהאי לישנא: "אני כל חודש נהנית מחדש לקרוא את הטור שלך. הדברים מעוררים בי חשיבה מחודשת, ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי שוקלת מחדש יחד עם בעלי את התגובות שלנו, מתוך מבט שכדאי לחשוב פעמיים על צעדים בחינוך, כדי לא לגרום לנזק. אך בטור האחרון חשתי קצת קושי. הרב נגע בדבר שממש ערער את שלוות נפשי. גם אני וגם בעלי הרגשנו שהטור דיבר אלינו, כי כמו בכל בית יהודי, אנחנו כזוג לא תמיד ולא בכל דבר רואים את הדברים עין בעין, ופעמים נוצרים ויכוחים על הדרך. ברוך ה', כמובן הכל בטעם הטוב, ולא חלילה בצורה לא ראויה, אבל אחרי הטור האחרון קצת הופחדנו: האם בית צריך להיות ללא ויכוחים? האם תמיד צריך שתשרור בבית תמימות דעים? על פניו זה נראה לא מציאותי, הרי במקום שיש דעות יש גם חילוקי דעות? אולי כדאי שהרב גם יכתוב איך עושים את זה? אני בטוחה שיש הרבה מהקוראים שישמחו לקבל תרופת פלא שתיצור חיים שכאלה".

עידן גדל "שם" בעולם החילוני

לפני שאשיב לטענות, אציג את סיפורו של עידן. סיפורו ראוי ללמידה מיוחדת. לא כי הוא סיפור קיצוני, אלא להיפך, כי הוא סיפור טריוויאלי, שקורה בצורה כזו או אחרת בכל בית.

עידן הגיע לכפר זוהרים, המיועד לנוער חרדי נושר, (בו אני משמש כרב וקב"ס), בשונה מכל תלמידי הכפר, ממקום אחר לחלוטין. כשעידן היה בן תשע חזרו הוריו בתשובה, לא מתוך דוחק וצער אלא מתוך הכרה. כלומר, עידן הגיע ממשפחה מבוססת במצב כלכלי מצוין. אביו של עידן עשה את עסקיו בחייו הצעירים, וכאשר חזר בתשובה כבר הייתה לו האפשרות לעשות מלאכתו ארעי ותורתו קבע, ועדיין לחיות בריווח. אחיו הצעירים של עידן שהיו קטנים בעולם הקודם, אכן השתלבו במוסדות תורניים טובים, וגדלים לאילני רברבי. מה שאצל עידן היה מסובך יותר, מאחר כי הוא עוד הספיק לגדול "שם"... הוריו של עידן הבינו למצבו, ואכן לא דרשו ממנו הרבה, ולמרות הכל משהו בהתנהגותו של עידן היה בעייתי.

לכפר הגיע עידן עם אמו המסורה, שבאמת היטיבה להסביר את עידן והבינה לליבו, וביקשה עבורו את הטוב ביותר. היא הבינה מצוין שהתהליך שעברו הוריו לא מחייב את עידן. והיא הסבירה, כי אין לה מעידן דרישות רוחניות. הגם שהכפר לא נועד לנערים מסוגו של עידן, אלא מנסה לתת פתרונות לבעיות מסוג אחר. בכל זאת, על מנת לעזור, ובעיקר כאשר אין פתרון אחר במלאי, קיבלנו את עידן. חשבנו שיש לנו במקרה זה פרויקט מסוג שונה לגמרי, שהבעיות שלו מגיעות מהצד הרוחני. אבל למרבה הפלא, עד מהרה התברר שלא היא, ועידן לא שונה בהתנהגותו משאר נערי הכפר, וגם בקשיים שהוא עובר הוא אינו שונה, על אף שלכאורה המסלול שעבר היה שונה מאד.

את אבא של עידן פגשנו אחרי שעידן היה כבר מספר חודשים בכפר. האב נאלץ לבוא מאחר ועידן עבר גבולות מסוימים, שלא הותירו לנו ברירה רק "להשתמש בהורים", כסוג של אזהרה. אבל השיחה עם האב הפתיעה את הצוות. האב הודיע בתחילת הפגישה: "הגעתי כי רעייתי לא יכולה הייתה לבוא. אני מבין שהעניין הוא לעזור לעידן, ולסייע לו להבין את חומרת העניין, ולכן אני פה. אבל שיחה רצינית בעניין כדאי שתעשו עם האם. מאחר ואני - לפי ההוראה של הרב שמלווה אותנו - לא מתערב בחינוכו של עידן".

עידן פוחד שהוריו יפרדו בגללו

העו"ס שישב בחדר הגיב בחיוך: "נו, ואתה מרוצה מהחינוך של רעייתך? לדעתך היא עושה עבודה טובה?". האב השיב ברצינות תהומית: "יש לאשתי מעלות רבות, אבל מחנכת גדולה היא לא, ואת התוצאה אתם רואים לצערי הרב". ביציאה מהכפר כבדרך אגב אמרתי לאבא של עידן, שהרגשתי שיש לו בליבו על רעייתו בעניין חינוכו של עידן, והוא אכן השיב לי: "אני לא מסתיר את הביקורת", ואף הוסיף, "אני אומר אותה בפה מלא. למרות שאני לא מבין למה הרב שלנו חושב, שהיא צריכה להיות בעלת הדעה בעניין הזה, אבל כדרכי קיבלתי את דברי הרב, וכך אני נוהג. נוהג אבל לא מסכים". ואז הוסיף עוד מילה, שנועדה כנראה להסביר, שאל לנו לקחת דברים עם עידן בנושא: "בוודאי שעידן לא יודע מכך דבר וחצי דבר".

"נראה לך שהוא לא יודע?", הקשיתי. ואבא של עידן הגיב: "אוי ואבוי אם הוא היה יודע, אני מבין שזה יזיק לו. אני מעולם לא דיברתי על הנושא בנוכחותו". כך חשב האבא הכאוב. אבל ישראל העו"ס סיפר לי לאחר זמן מה, שעידן שח לו בכאב, כי הוא חושש שהמחלוקת בין הוריו בנוגע אליו תגרום להורים שלו להיפרד. "אני מבין", אמר לו עידן, "כי אין תמימות דעים בין הוריי בנוגע לחינוכי. אבי לא מסכים כל כך עם ההתנהלות שאימא מתנהלת איתי, והוא כרגע סופג. אבל יום אחד, אני מפחד שזה יתפוצץ". העברתי את הדברים לאביו של עידן שהיה בהלם, הוא הגיב ממש בכאב, "אני מבטיח לך הרב, שחוץ ממך ומהרב שמטפל בנו לא אמרתי את דעתי לאחרים". אבל עידן - לב רגיש לו, והוא הרגיש שיש קרע בדעות בין הוריו, והוא כבר חי בפחדים שמשפיעים על התנהלותו.

כך התברר, כי התיק שלכאורה הגיע מעולם אחר, לגמרי לא של בעיות חינוך, אלא של בעיית הרגלים חילוניים מימים אחרים, הוא בסוף היום בעיה חינוכית במלוא מובן המילה, וגם כאן, במקום הכל כך לא צפוי, (שהרי ההורים בסך הכל עשו הכל יחדיו, כולל את המעבר המרשים מחילוניות לחרדיות), התברר שהילד מתמודד עם הבעיות של כולם, וסובל מאותו נטל תורשה משפחתי כמו כולם כאן. התברר כי גם עידן לא נמצא בגן עדן...

כיצד מתווכחים בבית?

מאידך גיסא, כאשר ההורים מודעים להשפעה של מצבם על הנער, והם הולכים לטיפול מקצועי ומשתפים פעולה, התוצאה ניכרת במהירות על הבן. אני זוכר עוד מימיי כמשגיח בישיבה, שפגשתי את אביו של נער אחד בחתונה, ושאלתי אותו: "מה השינוי שקרה לאחרונה בבית, כי אני רואה שינוי מהותי בילד?". בן שיחי נראה כמי שעומד להתעלף, אבל אזר אומץ וסיפר לי בגילוי לב, שהם החליטו כבני זוג לקחת את עצמם בידיים וללכת לטיפול, מה שהביא שלווה לבית. את השינוי שהביא השקט שהשתרר בבית, ראינו בהיכל הישיבה.

וכעת להערות שהוצגו בתחילת המאמר: לא צריך ליפות את חילוקי הדעות כדי לתקן את המצב, צריך לחשוב על סגנון הדברים: האם זה נובע משיקולים ודילמות, כאשר כל אחד מכבד את דעתו של השני, או מתוך התנצחות של מי בראש. כאשר הנער יחוש שכל אחד מהוריו מכבד את דעתו של השני, גם אם אינו מסכים איתה, אזי חילוקי הדעות יקבלו מתווה של כבוד, ולא יפגעו בילדים, והם לא יעוררו בהם פחד של הנה הנה מתרחש פירוד בין ההורים, שזה הדבר שמאיים יותר מכל על הנער. כמו כן חשוב להפנים ש"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", ולכן יש לראות את דעתו השונה של בן הזוג בצורה לגיטימית, וכך אפשר יהיה לקבל את העובדה שלבן הזוג יש דעה שונה ולהישאר בחיים.

ועוד עצה: יש מקרים רבים בהם בני הזוג חיים למעשה בשלום, ושורר ביניהם בסך הכל אחווה ורעות, אבל מה, הם אינם מקפידים לשמור את 'הבדלי הדעות', (להבדיל מ'חילוקי דעות', שזו מילה שמייצגת מחלוקת), לזמנים שבהם עיין זרה אינה שוזפתן, ואוזן זרה אינה שומעתן. וכך יוצא, שהילדים נחשפים להבדלי הדעות, וגם כשאלה אינם כה נוראים, הילדים בדמיונם ובפחדיהם הקמאיים רואים צל הרים כהרים. על כן העצה היעוצה, להשאיר את הבדלי הדעות לשיחות הפנימיות המתנהלות ביניהם, ושם לסגור הכל, וכלפי חוץ לשמור על "חזית אחידה", זה עשוי לעזור מאד לילדים.