נטפי הוד משולי גלימתו של הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל מאת עובדיה חן מדוע התמהמהה התשובה

למה הוא נאלץ להגיד "כי נער אנכי"? ולמה בחתונה שלו רק הוא עוד לא הגיע? איך הוא חיזק אקדמאי אחד(החתן לעתיד שלו) דרך 'מתמטיקה'? ואיך הפטירה שלו בגיל כה צעיר הי"ד?

איש יחיד ומיוחד בדורו היה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל, בבואה נאמנה לדמויות ההוד של גאוני תוניסיה המעטירה. ענוותן ועדין נפש מחד גיסא, ומאידך גיסא תקיף וחד בעניינים רוחניים, ללא פשרות וללא ויתורים בענייני התורה ומצוותיה. איש אמת שלא חת מפני איש. איש העומד בפרץ להעמיד תורה על תלה, ולהחזיר עטרת תפארת המסורת ליושנה. גאון עצום שחיבר ספרי שו"ת עמוקים מני ים, והעניק חמה בקומתו.

כבר בהיותו נער צעיר לימים היה כותב תשובות בהלכה כבקי ורגיל. יום אחד, פנה אליו ראש הישיבה, רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, ושאלו: "מצליח יקירי, לפני כשלושה שבועות נתתי לך שאלה לבירור בעניין "מצווה לקיים דברי המת", וטרם הגשת לי את פרי עטך בעניין, מדוע מתמהמה אתה בתשובתך?!". ניגש מצליח בראש מורכן לשולחנו, שלף צרור דפים עבה והגיש לרבו. "רבי, כתבתי את כל זה וטרם השלמתי" אמר בענוות חן. רבי חויתה לא האמין למראה עיניו, לפי האריכות הבין כי חידושים רבים ועמוקים טמונים בכתבי תלמידו...

באותם רגעים, לא ידע רבי חויתה כי עוד נכונה לו הפתעה רבה. עברו עוד ימים אחדים, ומצליח הצעיר הגיש לו שלש מאות עמודים (!) בענין. ובשקט אמר: "יש לי עוד להאריך בזה עד 500 דפים (!). אך לא אסתייעא מילתא". וכל השנים היה רבי מצליח מצטער שלא השלים הכתיבה בזה, וחבל על דאבדין.   

"כי נער אנכי"

עוד בהיותו נער צעיר לימים, היה מתכתב כבקי ורגיל עם גאוני עולם מצוקי ארץ מארצו, ואף מעבר לים. אחד מאדירי התורה איתם היה בקשרי מכתבים, היה הגאון הנודע רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, ראש ישיבת 'בית אל' ומחבר שו"ת ישכיל עבדי ח' חלקים. הפעם הראשונה בה התכתב עימו הייתה בשנת תרפ"ח, בעודו נער בגיל 16 שנים בלבד. רבי מצליח שלח את מכתבו, ובו שאלה ותשובה הלכתית מעניינת בעניין: האם מותר ללמוד לכתוב כתב לועזי וחשבונות בבית הכנסת? וציפה במתח לתשובתו של הגאון.

האגרת ממדינת הים הגיעה לייעדה. רבי עובדיה שֶׁלָמוּד היה בקבלת מכתבים מכל תפוצות העולם, היה מופתע הפעם מתוכן המאמר שנשלח. מהלך התשובה הוכיח בקיאות עצומה במרחבי הש"ס והפוסקים, והראה על ידע וגאונות מדהימה של הכותב. גם הלשון הייתה בהירה וצחה בסדר מופתי. והכתב - נאה להפליא.

בעוברו על הדברים, ברור היה לו לרב מעל כל ספק כי לפניו איגרת מאת איש זקן וסב מזקני ארץ, מגדולי חכמי ג'רבא, אם לא הגדול שבהם. מיד שלף את הקסת והקולמוס, ומיהר לשגר תשובה ארוכה ומפורטת אל כבוד הגאון רבי מצליח מאזוז. בשולי התשובה ביקשו הרב לערוך מגבית בעירו לטובת ישיבת 'בית אל'. את התגובה המפתיעה למכתב הקצר הזה, לא ציפה רבי עובדיה לקבל, אך היא נשלחה כצבי והדהימה אותו בתוכנה: "לא אוכל לערוך מגבית, כי נער אנכי, עודני בחור ויושב בישיבה, ואין דרכי לצאת ולבוא בין בני אדם...".

רק החתן לא הגיע

תאריך החתונה של רבי מצליח נקבע ליום רביעי ג' חשון התר"ץ. ביום המיועד הגיעו מכל קצוות העיר, אורחים וקרובי משפחה, רבנים חשובים וגדולי תורה, כדי להשתתף בשמחת הנישואין שהתקיימה בבית החתן. בבית משפחת מאזוז הכל היה מוכן לאירוע המשמח. הכל מוכן אמרנו, לא כל כך מדויק, כי החתן... איננו. בני המשפחה החלו בחיפושים קדחתניים אחריו, וארשת דאגה על פניהם. היכן הוא החתן?! והלא יום חופתו היום?!

מיד ניגשו לרבו, הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, ושאלוהו: "רבי! אולי לכבודו יש השערה כלשהי היכן מקום הימצאו של החתן?!". רבי חויתה שהכיר בנפש תלמידו המתמיד, ענה בחצי חיוך: "מהיכרותי אותו, המקום היחיד בו יכול הוא להימצא הינו עליית הספרים בבית הכנסת "רבי אליעזר", שם רגיל הוא לשקוד על תלמודו. פנו לשם ולבטח תמצאוהו...".

ברגלים קלות דילגו על המדרגות הרחבות המובילות לעליית רבי אליעזר, ואכן מצאוהו שם. סביבו על השולחן ספרי קודש רבים והוא... פשוט שקוע בהוויות אביי ורבא, שכח עולם ומלואו. "רבי מצליח!" קראו לעברו "החתונה! החופה כבר מוכנה... מאוחר! חיפשנו אותך בכל מקום אפשרי, מה אתה עושה כאן?!". "מה הענין?!", לא הבין החתן את המהומה שחולל, "אני מוכן ומזומן לחתונה. רחצתי וסכתי, התלבשתי והתארגנתי, ובאתי ללמוד, לנצל כל רגע. כאשר הכל יהיה מוכן, יקראו לי ואבוא..." סיים בניגון של מה בכך.

גאון במתמטיקה מתוך התורה

כבר בגיל 18 החל רבי מצליח לכהן כראש ישיבת "חברת התלמוד" בתוניס, והעמיד שם תלמידים הרבה. בגיל 35 נתמנה לדיין בבית הדין הרבני בתוניס, ויצא שמו כמומחה גדול בחקירת העדים ובהוצאת האמת לאורה, כמו גם בהלכות גיטין המורכבות.

בסביבות שנת התשכ"ב, היה רבי מצליח בעיצומה של פעילות בלתי נלאית על מנת למשוך את לב הנוער הצעיר בתוניס אל חיק התורה הקדושה, ללא שום עירוב לימודי חול. והנה הגיע אליו בחור בגיל עשרים, בשם אליהו ענקרי, סטודנט מוכשר, שלמד באוניברסיטת תוניס במגמת מתמטיקה. הרב שאלו למבוקשו, והבחור ביקש, אם יוכל הרב להקדיש מזמנו בכל יום כדי ללמוד עמו. נאות רבי מצליח לבקשתו, והחל לומד עמו מדי ערב במשך שעה-שעתיים פרק רביעי במסכת ברכות. לאחר חודש שבו לימדו רבי מצליח כל ערב, הגיש הבחור לרב מעטפה מכובדת של כסף כשכר טרחה. אולם הרב סירב לקבלה בשום פנים ואופן, באמרו "יש לי פרנסה, ואין סיבה ליהנות מן התורה!"...

באחת הפעמים שלמד עם רבי מצליח, שטח בפניו את לבטיו הנובעים מהקושי לזנוח את לימוד 'המדעים'. "מהו תחום ההתמחות שלך?" התעניין רבי מצליח. "מתמטיקה ברמה גבוהה", ענה הבחור בגאווה. נענה הרב בבת צחוק: "רשום לי כאן בבקשה את אחד התרגילים המסובכים שעסקתם בו". הבחור מיהר בסקרנות להציג את השאלה הקשה בפני רבי מצליח. ביקשו הרב להמתין קמעא, וקרא לבנו רבי מאיר [הוא מרן מופת הדור הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א], שהיה אז כבן שבע עשרה, ולא היה לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה, וביקשו לשים עינו על הבעיה המתמטית ולהביע את דעתו. הסטודנט עמד תמה, אם לא חומדים לו לצון, וכי מה לכהן בבית הקברות...

אולם לא נותר לו זמן רב להתפלא. הנער הניח ידו על מצחו, ותוך רגעים שלף את הפתרון המדויק לתרגיל המורכב, וזאת ללא עט ונייר או מחשבון שלא היה אז בנמצא. "כנראה הוא זרק מספר שעלה על פיו, ובמקרה התמזל מזלו והיה זה הפתרון הנכון", ניסה הסטודנט המלומד ליישב את הפלא שניצב בפניו. בשום אופן הוא לא הצליח להבין כיצד זה פתר הנער בעל פה ללא שום תרגול בכתיבה, מה שהסטודנט החריף ביותר לא עושה ללא כמה מהלכים בכתב. אך משהציג שאלות נוספות, ותמיד קיבל תשובה מהירה, הבין שבאמת ניצב מולו נער פלא בעל כשרון מופלא, זיכרון מדהים ומחשבה חדה...

הסטודנט ההמום הביט בנער במבט ארוך כאומד את ערכו האמיתי, והשתאה: "היכן למדת זאת?". תשובתו של רבי מאיר הפליאה אותו עוד יותר. "למדתי זאת", השיב הנער בנעימה למדנית, "על פי הכלל שכתב מפרש המשניות "תוספות יום טוב" במסכת כלאיים ועירובין...". מקרה זה העמיד את הסטודנט למתמטיקה נדהם לחלוטין, בראותו שעמל של שנים בחוכמות חיצוניות, מתקפל ומתגמד בחכמת התורה הקדושה. הוא הרכין ראשו ואמר לרבי מצליח בכנות: "אם בתורה כתוב הכל, אז חבל על זמני היקר ללמוד ולהשתלם בין הגויים!". מאז, מאס לגמרי בלימודיו באוניברסיטה, על אף שעמד לפני קבלת תואר אקדמאי צרפתי! את מקומו באוניברסיטה עזב לטובת לימוד בישיבה הקדושה "כסא רחמים" בתוניס. השקעתו של רבי מצליח לא הייתה לשווא. במשך הזמן, עלה הבחור ונתעלה וגדל לאילנא רברבא, נשא את אחותו של רבי מצליח, ושימש אף כמורה-צדק בעיר מולדתו צפאקס. הלא הוא הגאון רבי אליהו ענקרי שליט"א, המתגורר כיום בבני ברק לאורך ימים טובים.

שלוש יריות איימו לקטוע את המפעל הגדול

בעשור האחרון לחייו ייסד רבי מצליח את ישיבת "כסא רחמים ספרדית", ועמד בראשותה עד יומו האחרון. בבוקרו של יום כ"א בטבת תשל"א (18 בינואר 1971 למניינם), בעודו פוסע לביתו מתפילת שחרית, זינק לעברו מחבל מתנקש עם אקדח שלוף וירה ברגלו. הרב לא איבד את צלילותו, והסתובב לחפש את הילד שליווה אותו מבית הכנסת לביתו. הטיית הראש עלתה לרב בחייו, הלה ירה שוב במצחו, ובעוד נרתיק התפילין בחיקו ניתק פתיל חייו. הלוויה טעונה וסוערת ליוותה את הארון המדמם, וזעקות "אל נקמות ה'" הדהדו שם. הלם וזעזוע פקד את העולם היהודי, ובפעילות שתדלנות נמרצת נשלח הארון הקדוש אל ארץ ישראל ושם נטמן.

שלוש יריות איימו לקטוע את המפעל הגדול, אך לא! שלשת בניו הגאונים, ובראשם מרן, פאר הדור והדרו, שר התורה, הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, אספו את השבר שפקד אותם, עלו אל הארץ הנכספת, ובנו מחדש את הישיבה עם ארבעה תלמידים בלבד! לימים הפכה הישיבה לממלכת תורה, המונה עשרות מוסדות ואלפי תלמידים.

זכותו של רבינו הגדול שנרצח על קידוש ה', עומדת לתומכי הישיבה. ובוודאי עומד הוא בתפלה מתחת כסא הכבוד, ופועל ישועות עבור אלו שמחזקים וממשיכים את מפעלו הכביר. יהי זכרו ברוך וה' יקום דמו.