יחסי הורים ובני הזוג

נשאלתי, היכן עובר הקו האדום של מה מותר ומה אסור להורים בבואם להתערב בחיי בני הזוג? אני אומר: אין קו אדום. ועוד פרט כאוב מאד. כאשר יש איזושהי בעיא בין בני הזוג, כשההורים מתערבים הם מרחיבים את הפער.

נשאלתי, היכן עובר הקו האדום של מה מותר ומה אסור להורים בבואם להתערב בחיי בני הזוג?

אני אומר: אין קו אדום. קו אדום משמע שעד לקו אפשר להתקרב, במקרה שלנו – אין להתקרב כלל, אין להורים להתערב בחיי בני הזוג כהוא זה, שום כלום.

"מה? אין זו זכותנו לדעת?!" תמהים הורים אוהבים. ואני משיב להם: זכותכם לדעת רק מה שבני הזוג ישחררו לכם. אל תשאלו שאלות, אל תחקרו ואל תחפרו. תנו לזוג לבנות את עצמו. נסו להיזכר שלושים שנה קודם, כאשר אתם הייתם זוג צעיר, כמה הפריע לכם שהתערבו לכם בחיים. זיכרון זה ינחה אתכם כיום איך להתנהג. לא מתערבים לזוג בחיים. נקודה.

מדוע הורים מתערבים? אולי הדבר נובע מצורך שליטה כלשהי. לפעמים, מתוך הרגשה כי הזוג הצעיר עדיין לא מבין כלום "לי יש נסיון חיים כביר, חובה עליהם לשמוע ממני, רק כך יצליחו בחיים". אמת, כי הורים הרואים טעות של ממש, או עוול שנעשה ע"י הזוג הצעיר, קשה מאד שלא להתערב. מניסיון אישי שלי, אומר לכם, כי לא תמיד קל לראות את הטעויות ולשתוק, לפעמים זה לא רק לכסוס ציפורניים אלא לבלוע אצבעות. לא קל לשתוק. רואים דברים שבקלות יכולים לשנות (רק להעיר להם, זה הכל), הם הרי ממש נופלים, אני יודע שהם נופלים וביכולתי לעזור להם. לא! שתוק. שיפלו ויקומו וילמדו. אם התערבת קנית לך שונאים. תן להם ליפול, וזכור! לא נורא. מותר לזוג צעיר ליפול, יעשו טעות, ישלמו את המחיר אבל ילמדו. אם אתה רק תרפד להם את כביש החיים, הם לא ילמדו כלום.

חתנים וכלות החשים שבאמת לא מתערבים להם, שנותנים להם לחיות כרצונם, מרגישים טוב בבית ההורים, הם באים בשמחה. כל הנספחים של המשפחה (חתנים או כלות) – מרגישים בבית כמו בנים, נכנסים ומדברים חופשי חופשי, אף פעם לא מפחדים שמא יוציאו מהם משהו, או שמא יעירו להם הערה. בדרך כלל, כלה היודעת כי החמות מגיעה, היא מסויטת. שבעה ימים לפני הביקור איננה אוכלת כתמול שלשום, מסדרת את הבית שוב ושוב, שמא החמות תעיר משהו. אם מתנהגים כנ"ל, אינה חוששת גם לא שבע דקות, "שתבוא, ואם תראה שמלוכלך היא הרי לא תגיד שום דבר, חמותי לא אומרת כלום!". בניהול חיים כך, קל יותר והרבה יותר נוח לשני הצדדים. וכאשר הילדים חשים בנוח בבית ההורים, הם עצמם באים לדבר, הם נכנסים להתייעץ, מרגישים הכי חופשי שבעולם.

יש לך בעל

ועוד פרט כאוב מאד. כאשר יש איזושהי, אי הבנה או אי הסכמה, בין בני הזוג, הורים מתערבים ומרחיבים את הפער. זה שהבת סיפרה לאמה, זו טעות ראשונה, אבל לאחר שהיא כבר ספרה, אמהּ צריכה לומר לה: "בתי היקרה, יש לך בעל תסתדרי איתו!". ולא, חלילה, לעודד את רוחה "כן, את בסדר, בעלך לא בסדר", בת צריכה לדעת כי אם יש לה בעיה עם בעלה, את הפיתרון תמצא בצוותא עם בעלה ולא עם אמהּ. "גברת, התחתנת, תסתדרי לך, אני לא לשכת הסעד, אינני שופטת בבית משפט לתביעות קטנות!" תאמרי לה.

פעם דיברתי על הנושא, בהרצאה מסוימת. בסיום ההרצאה נגשה אלי אשה: "לא רציתי להפריע לך באמצע ההרצאה, אבל אילו ידעתי מקודם על מה אתה עתיד לדבר, הייתי מספרת לך סיפור שלבטח היה משתלב בהרצאתך".

והיא החלה לספר: "יש לי בת, לא נעים לומר, היא קלפט'ע. בעלה סובל ממנה - סבל איום. היא רודה בו. החיים מתנהלים שם על מי מריבה. ידעתי כי ישנן מריבות, אבל לא ידעתי באיזו רמה. יום אחד נודע לי כי מידי כמה ימים היא מאיימת בגט, כיון שלבעלה אין לאן ללכת, הוא בודד בעולם ללא משפחה, ומגט הוא פוחד פחד מות, ואיום זה הוא כלי ההתעללות בו. הוא סובל הכל ומוותר לה. יש להם ששה ילדים. היא כאילו אומרת לו: "אני עם ששת הילדים אסתדר, ואתה פשוט תיזרק לכלבים". מה עשיתי? קראתי לבתי "היקרה", ואמרתי לה: "אני ששה ילדים לא מקבלת, וגם אם תבואי לבד. תבני את החיים היכן שאת רוצה, אבל לא אצלי!" מה היו התוצאות? הכל הסתיים, לפתע נהיה שם שלום בבית. (היא יצרה אצלה מוטיבציה לשלום בית)". למעשה, היא גילתה לי שעשתה עוד יותר. באחת ההזדמנויות, היא אמרה גם לחתנה, "תדע לך, בתי מאיימת, אין לך מה להתייחס לאיומים, כי אין לה להיכן ללכת" ופתאום הסערות שככו, החיים החלו לזרום על מי מנוחות.

מתוך הספר "זכו" סיפורי זוגות בסערות החיים, הרב נחום דיאמנט שליט"א . ב"ב, שבט תשסט. באדיבות המחבר.

לחץ כאן להרצאתו של הרב אבנר קוואס בווידאו בנושא "התערבות הורים בחיי הזוג"