פפירוס אפיאור (עדות כתובה לעשרת המכות) וד"ר ויליקובסקי

"פפירוס איפואר" היא קינה של מקונן מצרי בשם זה, המתאר אסונות יוצאי דופן המתרחשים לעמו המצרי, שהוא עד להם. הקינה מזכירה באופן ברור את עשרת מכות מצרים לפרטיהן, בדיוק כפי שמתואר בתורה. וגם, הוויכוח הגדול על שיטת התיארוך של ד"ר ויליקובסקי לפפירוס זה. (ארכיאולוגיה והתנ"ך).

במסגרת סדרת המאמרים באתר על ממצאים ארכיאולוגיים המאמתים את התנ"ך, (לחץ כאן לקריאת המאמר "נתגלו שרידים מנס קריעת ים סוף", לחץ כאן לקריאת המאמר "הארכיאולוגים גילו במעמקי האדמה את המבול"), בבחינת "אמת מארץ תצמח", נתייחס הפעם ל"פפירוס איפואר", המאמת את עובדת עשרת המכות שקיבלו המצרים, כמתואר בחומש שמות. ("פפירוס" – מסמך שנכתב בתקופה קדומה מאד, בכתב ובחומר שנהגו להשתמש באותה העת. "איפואר" – שמו של כותב הפפירוס המדובר).

מהו "פפירוס איפואר"? פפירוס איפואר היא קינה של מקונן מצרי בשם זה, המבכה את חורבנה של ארצו. מרוח הדברים של הכותב ניכר בעליל, שאין הוא כותב נבואה כל שהיא על העתיד, אלא תיאור עצוב וכואב של אסונות יוצאי דופן המתרחשים לעמו המצרי, שהוא עד להם. חורבן זה, כפי שהוא מתואר בקינה, מזכיר באופן ברור את עשרת מכות מצרים לפרטיהן, בדיוק כפי שמתואר בתורה. ואפילו עמוד האש ההולך לפני המחנה מוזכר בפפירוס: "ראה, האש עלתה גבוה גבוה, ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ". כמו כן מודגש לאורך כל הדרך כיצד העבדים והשפחות אינם שותפים לסבל, ואדרבא, הם נהנים: "הנה השפחות לובשות תכשיטי הגבירות", מתאים לכתוב (שמות יב, לה): "וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת".

הפפירוס מונח במוזיאון ליידן שבהולנד משנת ה'תקפח (1828 למניינם), ומספרו הקטלוגי הוא 344. הפפירוס כתוב משני צדדיו, ומכיל שבעה עשר עמודים. רק בשנת ה'תרסט (1,909 למניינם) הצליח ההיסטוריון אלן גרדינר לתרגם את הפפירוס מכתב החרטומים לאנגלית. אך הוא כותב בהקדמתו כי לא יתכן שהתיאור הוא ריאלי, שכן אין כל הגיון בכך שהעבדים והשפחות נהנים בשעה שהאדונים סובלים. בדרך כלל, כל אימת שיש אסון כלכלי, מגפה וכדומה, העבדים והשפחות הם הראשונים לסבול!

החוקרים לא קישרו בין הפפירוס לבין סיפור יציאת מצרים התנכ"י, למרות ההקבלה הגדולה שביניהם, משום שבהתאם למקובל ולמוסכם על המחקר ההיסטורי, נקבע מקומו של הפפירוס בטעות 600 שנה לפני יציאת מצרים.

ה"כרונולוגיה המצרית" וקביעת התאריכים של כל הממצאים במצרים, המקובלת בקרב החוקרים, נקבעה על ידי האג'יפטולוג לפסיוס, שעמד בראש משלחת של חוקרים גרמנים, על פיה קבעו גם את הכרונולוגיה של כל העמים הקדומים במזרח התיכון. אמנם, יש לדעת ששיטתו נולדה כתוצאה מחישובים מסורבלים, ומורכבת מחוליות חלשות, המבוססות על בליל של עובדות והשערות כאחד, מחוסר מקום להסבר חישוביו המסובכים, נסתפק בדבריו של יהושע עציון בספרו "התנ"ך האבוד": "המערכת המצרית אינה אלא מודל שנבנה על ידי עובדות והשערות".  

והנה, פרופסור עמנואל וליקובסקי הוכיח בספריו הרבים ("עולמות מתנגשים" Worlds in Collision . "תקופות בתוהו" Ages in Chaos. ועוד) מתוך הסתייעות בתחומים רבים ומגוונים, כי יש להסיט את כל הכרונולוגיה המצרית ב-600 שנה קדימה. שיטתו הוכחה כנכונה אף במחקר מדעי שערך ד"ר מילה, הוא שלח בד מתכריכי חנוט מצרי לבדיקות בפחמן-14, התוצאות שפורסמו אכן הראו שהתכריכים הם מן המאה הרביעית ולא מן המאה השתים-עשרה לפסה"נ. כלומר, 600 שנה לאחר התאריך של הכרונולוגיה המקובלת, בדיוק כטענת פרופסור וליקובסקי. מעתה, הוברר כי הפפירוס נכתב בזמן יציאת מצרים, ולא זו בלבד, אלא לפתע הוברר כי 13 אירועים שונים הכתובים בתנ"ך מצטלבים באופן מדהים עם ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו, כגון: נפילת חומות יריחו, ביקור מלכת שבא בישראל בזמן שלמה המלך, ועוד.