בשנת 1923 הגיעה למקום משלחת ארכיאולוגים מבריטניה ומארה"ב, בראשות צ'ארלס ליאונארד ווּלי, הם החלו לחפור במיומנות ובמקצועיות דווקא סביבות התל, ולהפתעתם הם מצאו במקום שרידי חמשה מקדשים, שהקיפו בצורת חצי עיגול את התל, זו היתה רק המנה הראשונה. שכן לאחר שש שנות עמל רב בחקר המקום, הם גילו מתחת לאדמתו של התל - עיר שלמה ומפוארת, אשר מזדקרת כעת במלא יופיה לאחר תרדמה של אלפי שנים. העיר מתוארכת לתקופת אברהם אבינו. כמו כן נמצאו דרומית לחמשת המקדשים הנ"ל, בעומק 15 מטר מתחת לאדמה, "קברות מלכי אוּר". בקבריהם נמצאו אוצרות של ממש: כלי זהב וכסף, כדים ואגרטלים נפלאי צורה, ועוד.  כנראה שכך היה מנהגם לקבור את מלכיהם ברוב פאר והדר. הקברים תוארכו לשנת 2,800 לפני הספירה (לפני 4,800 שנה מהיום בערך).

סמוך לעונת הקיץ של שנת 1929, לאחר שהוסרו יסודות הקברים, רצה ווּלי להגיע עד לשכבת "קרקע בתולה", כלומר, לשכבת קרקע שעליה לא בנו ישוב מעולם. לשם כך הוא מורה לחפור פירים (קידוחים צרים) בקרקע הקברות, ואכן התגלו במקום שרידי ישוב עתיק יותר. הסלים העלו מהפירים עפר מעורב בשברי כדים, קדרות וספלים, וכלי קרמיקה. ואף נמצאו בפירים לוחות חומר רבים, שהיו מכוסים אותות כתב שצורתו עתיקה יותר מצורת הכתובות של הקברים ב-200-300 שנה.

המבול עולה מן החפירות

לאחר ימים רבים קראו כמה מעוזריו של וולי ואמרו: "הגענו עד תחתית היסוד". הוא יורד אל סוף החפירה כדי לוודא בעצמו את הדבר. ואמנם, נפסקים כאן עקבותיו של ישוב. על קרקע בתולה מונחים שברי כלי-בית אחרונים, פה ושם עקבות דליקות. "סוף סוף!", נצנץ במוחו של וולי. בקפדנות הוא בוחן את הקרקע שברצפת הפיר והוא תמה: "זהו חומר! טיט טהור! מעין זה שמתהווה רק לאחר שקיעתו במים. טיט במקום הזה?".

וולי מחפש הסבר, אולי זה יכול להיות רק סחף חול, גיבוב חמרי-משקע מן הפרת בימים קדומים, בזמן שהפרת עברה ליד התל. אמנם מדידות השטח וחישובים קפדניים חדשים נותנים בידי וולי תוצאות אחרות לחלוטין: קרקע המחפורת, במקום שמתחילה שכבת הטיט, גבוהה מטרים רבים מעל פני הנהר. לא יתכן איפוא שאלו הם חומרי משקע של הפרת. מה היא, איפוא, משמעותה של שכבה מוזרה זאת? איכה נוצרה? תשובה לשאלה זאת לא נמצאה אף בפי אחד מעוזריו. הם יוסיפו איפוא לחפור ויוסיפו להעמיק את הפיר.

במתיחות רבה מתבונן וולי בעלייתם של הסלים, סל אחר סל, מן הפיר, שתכניהם נבדקים מיד, והמעדרים שוקעים יותר ויותר בשכבה הזאת. מטר אחד, שני מטרים – ועדיין זה טיט נקי. לאחר שלושה מטרים כמעט, נעלמת שכבת טיט זו פתאום כשם שנתגלתה. ומה יתרחש עכשיו?

הסלים הראשונים המופיעים לאור היום משיבים תשובה שאיש מהחופרים לא יכול היה לחלום עליה. אין הם מאמינים למראה עיניהם. הם שיערו כי יגיעו לקרקע בתולה וטהורה, אבל הדבר המופיע עכשיו לאור השמש הלוהטת הוא שוב אשפה ושוב אשפה, פסולת עתיקה, ובתוך אלה שברי כלי חרס ללא ספור. מתחת לשכבת טיט בעובי של שלושה מטרים כמעט, שוב הגיעו אל שרידי ישוב אנושי. מראה הקרמיקה ואופיה השתנו באופן מפתיע. מעל לשכבת הטיט היו כדים וקערות שנעשו, כנראה, בעזרת האובניים; ואילו הללו – מלאכת כפים הם. וכל כמה שהקפידו בבדיקת תוכני הסלים וניפוים, מתוך מתיחות גדולה והולכת של הנוגעים בדבר, לא נמצאו בכל אלה שברי מתכות. כלי המלאכה הפרימיטיביים המתגלים כאן עשויים אבני-צור מסותתות. זוהי, בודאי תקופת האבן!

בו ביום מודיע הטלגרף מארם-נהרים את הידיעה המרעישה ביותר לעולם, שהסעירה את הרוחות: "גילינו את המבול!" דבר הממצא המרעיש הזה באוּר נתפרסם בעתונות ארצות-הברית ואנגליה באותיות של קידוש-לבנה. ה מ ב ו ל – היה ההסבר האפשרי היחיד לשכבת הטיט העצומה מתחת ל"תל באוּר", שהפרידה הפרדה שלימה בין שתי תקופות יישוב. הים השאיר את עקבותיו הבלתי מפוקפקות בצורת שרידי חיות-ים קטנות בתוך הטיט.

ווּלי מוכרח לקנות לו וודאות במהירות האפשרית ביותר, מקרה -ולו גם בלתי מתקבל על הדעת- יכול היה לשטות בו ובאנשיו. במרחק 300 מטר מן המחפורת הראשונה הוא פותח במחפורת חדשה. המעדרים מגלים חתך דומה: שברי סירים – שכבת טיט – כלי חרס מלאכת-כפיים.

עד לאיזה מרחק נמשכת שכבת הטיט? ארכיאולוגים אחרים מגלים בארם נהרים הדרומית, ליד קיש, צפונית מזרחית לבבל העתיקה, במקום שם מתקרבים, בצורת קשת רחבה, הפרת אל החדקל, מקום אחיזה חשוב נוסף, הם מצאו שם שכבה שיש בה חומרי-משקע, אלא שכאן אין עוביה אלא חצי מטר בלבד (חשוב לקרוא את הערה 4)[4].

לרגלי מגדל-המדרגות העתיק של השוּמרים באור, סמוך למרוץ התחתון של הפרת, אפשר לרדת בסולם לתוך פיר צר ולמשש את שרידי שואת המבול – הלא היא שכבת טיט בעובי של שלושה מטרים כמעט.