היכרויות: הדרך לקבלת אינפרומציה נכונה על הבן/בת זוג

ישנה נקודה מאד כאובה בנושא השידוכים - האינפורמציה. כך שבמקרים רבים אין אפשרות לקבל מידע אמין. לפניכם כל העצות לקבלת אינפרומציה נכונה. ועוד טיפ חשוב ביותר לנכנסים לעונת ההיכרויות.

ישנה נקודה מאד כאובה בנושא השידוכים: האינפורמציה. מנסים לברר פרטים על בחור או על בחורה, ולפתע כל מי שכבר עבר את גיל העשרים, ונכנס לגיל השידוכים, הופך להיות הטוב ביותר, עד שבמקרים רבים אין אפשרות לקבל מידע אמין.

כאשר אתה מברר לצורך שידוך, צא מתוך הנחה ששמונים אחוז אפשר להוריד ועל העשרים אחוזים הנותרים תסתפק. ולכן, אף פעם אל תברר אצל פחות משלושה אנשים. אם אתה שומע משלושה אנשים אותם המילים, משמע כי זו אמת. אם שלושה אמרו שהיא מצטיינת בטוב לב, כיון שאינם מכירים זה את זה, ואף אחד מהם לא יזם את התשובות המשותפות, כנראה שבאמת זוהי נקודה מיוחדת אצלה.

כמו כן, אתה חייב ללמוד לקרוא בין השורות: מה לא אומרים עליה, על איזו נקודה דילגו, ותברר מדוע דילגו עליה. למשל, מדוע אף אחד לא הזכיר את יראת השמיים שלה. אמרו כי יש לה לב טוב, סיפרו כי היא מאד חברותית, ואמרו, ואמרו, אבל כאשר העלית את הנושא של היראת שמיים אמרו "כן, היא בסדר" והמשיכו הלאה. אם שלושה התחמקו מהנקודה הזו, כנראה שיש פה משהו. אלו שני פרטים בסיסיים לבירור מינימאלי ראשוני.

לפניכם יסוד חשוב אשר יהיה לכם כנכס לחיים, וכטיפ לאלו שנכנסים לעונת השידוכים.

הפגישו אותי לייעוץ עם בת ישראל צעירה. בת... ארבעים וארבע. בפתח השיחה עם בת הארבעים וארבע, היא הקדימה ואמרה, כי זה כבר יותר משנה שהוחלט אצלה שהיא מעוניינת להתחתן. מיד שאלתי אותה "מה מביא רווקה בגיל כזה להתחתן? לכאורה התייאשת כבר מילדים, א"כ מה הביא אותך לרצון חדש והחלטי כל כך להתחתן?". "חשבתי על הנושא, ואין לי הסבר. סתם, תחושה פנימית שהגיעה", השיבה בהססנות.

אמרתי לה: "לך, אין הסבר, אך לי יש הסבר! מדוע לא רצית להתחתן עד גיל 43? כי את אגואיסטית ומחפשת חיים קלים, את לא מעוניינת בבעל שיכתיב לך מה לעשות. אם בא לך היום לנסוע להודו, שהוא לא יגיד לך – 'לא'. ובכלל, בתת ההכרה הרגשת, כי נעים יותר בחיי רווקות, כי אם תינשאי ותכנסי, למשל, להכנות ללידה, יעמדו בדרכך כל כך הרבה דברים שיגבילו אותך. אגואיזם".

"נכון, אני מודה כי זו הסיבה שליוותה אותי עד היום".

"אבל כנראה משום מה, שכחת, כי החיים מתחלקים לשני חלקים, עד 40 ומ-40. עד שנות ה-40 יש לאדם תחושה שהוא מוביל את העולם. "אני עושה מה שאני רוצה, מה שבא לי, ואיך שבא לי, כי אני יכול!". אך, בגיל 40 פחות או יותר, הגוף מתחיל לזייף, זה יכול להיות הלב שמתחיל לחרוק, לפעמים מערכת הדם או הכליות. וההרגשה הפנימית הטבעית לוחשת: לא אני מוביל את העולם, העולם מוביל אותי. וזה מה שקרה לך בגיל 43, התחלת לחוש כי העולם מוביל אותך, ואז אמרת לעצמך 'אוי וי, מי יעזור לי לעבור את זה? מי יעניק לי יד תומכת?". הביטחון העצמי התערער והמחשבות התרוצצו, זה מה שקרה לך. אינך מחפשת לתת, את מחפשת לקחת! לכן מסכן בעלך לעתיד!".

רבותי! האדם הלך וקלקל את כל תכנית היצירה. במקום להבין כי הנישואין באים לגדל אותו על ידי נתינה, ויתור, ועוד, הוא מנסה לגדל את בן זוגו ורק אותו. הוא מודיע לאשתו חגיגית ש"אישה כשרה עושה רצון בעלה", ואם אינה עושה רצון בעלה – מגיע לה כמעט מכות וכו'. "לי מגיע!" הוא מתלונן וגם כאוב, והאושר ממנו והלאה.

מי שלא מעוניין להתגמש, ומתעקש להגיע למימוש הציפיות שלו בלבד –להשביע את האגו– מחובתו להינשא לאישה המורכבת לפחות משבע עשרה נשים – מזו לקחת את זה, מזו משהו אחר. להינשא למין רובוט כזה. היא תהיה "כשרה עושה רצון בעלה", אבל זו לא "אישה", זו תהיה סמרטוט, ולעולם הוא לא יהיה מאושר.

מתוך הספר "זכו" סיפורי זוגות בסערות החיים, להרב נחום דיאמנט שליט"א. ב"ב, שבט תשסט. באדיבות המחבר.