מדהים: החמאס יודע שכוחנו תלוי בשמירת היהדות

קצין בכיר בצה"ל, מקים ומפקד פלוגה מודיעינית, כותב תחקיר לגולשי "יהדות נט" על תולדות החמאס. המסקנה העולה: לחמאס עצמו ברור שלא יוכל לנצח אותנו אילו נשמור תורה ומצוות. מביך שדווקא החמאס צריך ללמדנו זאת. ומיהו הרב שהתריע והזהיר שלא לאשר את עמותת החמא'ס?

אחמד איסמאעיל (ישמעאל) יאסין נולד בכפר אל ג'ורה בשנת 1938. לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1968, נותר ארגון "האחים המוסלמים" בעזה ללא מנהיג, אז מונה יאסין לעמוד בראש הארגון באזור. ב-1973 מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים החליט יאסין להקים אגודה תרבותית דתית, לימים נודעה בשם "אל-מוג'מע – אלאסלמי". באותה שנה קיבל יאסין לידיו ע"י "הממשל הישראלי" את ניהולו של מסגד גדול בשכונת ג'ורת אל שמס, מקום זה הפך במהרה למרכז רוחני, דרשותיו של יאסין שאבו לתוכו עשרות מבוגרים וצעירים כאחד.

בשלהי 1978 החליט יאסין להגיש בקשה רשמית אל "רשם העמותות" הישראלי לרישום האגודה. יאסין הבין שרק לאחר אישור רשמי של מדינת ישראל, והכרה באגודה ובפעילותיה, יוכל בקלות לנהל חשבונות בנק, ולגייס תרומות בישראל ובארצות ערב, חותמת ישראלית תהווה בעבורו אישור בינלאומי שמדובר בארגון וולונטרי פלסטיני, ולא "חלילה" בארגון טרור. יאסין חש כי "הממשל הישראלי" אוהד את פעילותיו בעזה. תחושתו אכן היתה נכונה. אנשי יאסין הגישו את הבקשה דרך "הממשל הישראלי" בעזה אל "ממשלת ישראל - רשם העמותות".

מרן שליט"א צופה למרחוק

על מנת שתראה העמותה הומאנית ומוסרית, ביקש אחמד יאסין לאגד תחתיה אך ורק פעילים בעלי השכלה גבוהה. הבקשה הועברה בהיסוס רב ע"י "הממשל הישראלי" בעזה, אל "מדינת ישראל – רשם העמותות", וזו הניחה את הבקשה והדיון באישור "העמותה הדתית בעזה", על שולחנו של שר הדתות דאז מר אהרן אבוחצירא, ולעיונו של הרב הראשי לישראל דאז,  הראשל"צ רבינו עובדיה יוסף שליט"א. בין שני האישים נערך דיון קדחתני. הרב עובדיה יוסף הכיר מקרוב את הלכי הרוח במצרים ובעזה, ואת מנגנוני "האחים המוסלמים", עת כיהן הרב בין השנים 1947-1950 בתפקיד אב בית הדין הרבני במצרים, וכסגן הרב הראשי למצרים, בשנות העשרים לחייו.

ב-15 במאי 1948, עת פלש הצבא המצרי לישראל במקביל לצבאות לבנון, סוריה עיראק וירדן, נעצר מרן שליט"א ע"י השלטונות המצריים, נחקר ועונה בעוון אשמת ריגול לטובת ישראל, העברת מידע, וסיוע לאויב הציוני. בין שאר האשמות, נאשם מרן שליט"א שאת שיעוריו בבתי הכנסת במצרים הוא מעביר בשפה העברית שאינה מובנת למצרים, וכך הוא מוסר "סודות לאויב הציוני".

אכן היתה אמת בטענה המצרית, מרן שליט"א סייע בחשאי לתאי מחתרת ציוניים במצרים ובישראל, וכן ביקש מתלמידיו להתחיל למכור את רכושם ולעלות בחשאי לארץ ישראל. למרות החקירות הקשות לא נכנע מרן שליט"א ולא הסגיר פעילים. כשנשאל מדוע מתעקש הוא להעביר את שיעוריו דווקא בעברית? ענה בביטחון: "את התורה נלמד כפי שקבלנו אותה מה' בשפה העברית".

לאחר עיון קל במסמכי העמותה הבין הרב יוסף כי בקשת אישור העמותה אינה אלא תרמית, אך משקולי מקצועיות ביקש משר הדתות לקבל חוות דעת נוספת מראשי הממסד הדתי המוסלמי בעזה אודות פעילות העמותה, וכן קורות חיים ומידע על כל חבריה. לאחר בדיקה יסודית ומקצועית, ולאור החלטת מרן שליט"א, מסר שר הדתות את החלטת משרדו לממשל הישראלי: "אין לאשר את אגודת "אל מוג'מע אלאסלמי". ("השיח אחמד יאסין מראשות אלמוג'מע להנהגת החמס", עמ' 9).

אולם ממשלת ישראל, העדיפה להתעלם מאזהרתו של מרן שליט"א, וסברה, שלהיפך יש לחזק ולעודד את פעילות אלמוג'מע. "גוף זה יהווה משקל נגד מול אש"ף, ויצור מאבקי כח פנימיים בין הפלגים היריבים ברצועת עזה, אשר באחריתן ישרתו את האינטרס הישראלי, ויביאו תועלת רחבה יותר בעתיד". וכך בתחילת 1979 אישרה ממשלת ישראל לרשום כדין את העמותה הנ"ל. כמובן, שלאחר החלטה זו מעמדו של אחמד יאסין הלך והתחזק.

בשנת 1982 לאחר התמוטטות אש"פ במלחמת "שלום הגליל" – לבנון. החל יאסין להקים אגף צבאי חשאי של "האחים המוסלמים" ברצועת עזה בשם "אל-מג'אהדין אל-פלסטיניות". ב-1984 נתפסו הרובים בביתו של יאסין והוא נדון ל-13 שנות מאסר בגין החזקת נשק, הקמת ארגון צבאי וקריאה לחיסול מדינת ישראל. יאסין לא השלים את תקופת כליאתו, ושוחרר כעבור אחד עשר חודש בלבד. (חבל, שהוצרכנו ללמוד בדרך הקשה עד כמה עיני חכמי התורה צופיות למרחוק).

השינוי בעמדת החמאס – מדוע?

עם פרוץ המהומות ברצועת עזה, בדצמבר 1987, פקדו את ביתו של השיי'ח יאסין בשכונת זיתון בעיבורי עזה, פעילים מקרב מאמיניו, ודרשו להצטרף למהומות ברצועה ובאיו"ש. יאסין ענה בתקיפות: "בשום פנים ואופן לא!, עדיין לא הגיעה השעה ואין לבצע כל פעילות טרור". יאסין הסביר למאמיניו, שהקוראן מעיד שאי אפשר לנצח את הישראלים. באופן טבעי היהודים מכונים עפ"י האיסלאם: "א-שעב אל מוכתר" – "העם הנבחר". עם ישראל הינו עם בעל שמירה והשגחה אלוקית מופתית אשר מגינה עליו". (אינתפאדה, עמוד 222).

בפברואר 1988 אימצה "תנועת ההתנגדות האיסלמית" את השם "חמאס". יאסין דבק בעמדתו שלא להתערב בנעשה למרות הלחץ האדיר מבית ומחוץ, ופתאום בדרך פלא ללא הודעה מוקדמת לאחר כ-10 חודשים של "התאפקות", נולדה "האמנה הפלסטינית של החמאס" ומתנועה דתית חברתית, הפכה לתנועה הקוראת למלחמת דת (ג'יהאד) גלויה נגד ישראל. משנשאל יאסין: "מה קרה לשינוי המגמה?" הוא שתק ולא ענה. אך מקורביו ענו: "התשובה נמצאת ב"אמנה הפלסטינית" (ראו מסגרת להבנת הדברים).

אז מה באמת גרם לשינוי? יאסין, במשך שנתה הראשונה של האינתיפאדה ניהל מאות שיחות ודיונים אודות אמונתו של עם ישראל, מצב הנוער והחינוך הישראלי, הצניעות, וכו'. כמו כן ההנהגה האסלאמית ערכה סקר בין תושבי ישראל בנושא אדיקותם הדתית. תוצאות הסקר עודדו מאוד את יאסין. לטענתו היהודים נמצאים במהלך של תופעת "חילון" אדירה, הנוער הישראלי מושפע מתרבות המערב, אינו צנוע, אלים, ריק מתוכן, מבלה במועדונים וצופה בסרטים.

החמאס ברשות יאסין טוענים: היהודים הם "אָהֶל אֵל כִיתַב" - עם הספר. כל עוד שהם אוחזים בספר התורה - לא ניתן ואסור על פי האסלאם להרוג אותם, הם נחשבים "בני חסות". אך במידה והם אינם אוחזים בספר, וכופרים בתורת משה רבם בן עמרם, הם נקראים "כופַר" - "הכופרים על ארצנו הקדושה", ואז ניתן לנצחם.

לסיום אציין, כי תוך כדי כתיבת המאמר יצרתי קשר עם אחד מחוקריו של יאסין, וביקשתי לברר על השינוי שחל בגישתו של יאסין. החוקר י.ב. השיב לי שיאסין הסביר לו את הדברים כנ"ל.