הרמז המלא במגילת אסתר למשפט נירנברג

בכתיבת עשרת בני המן ישנן שלוש אותיות קטנות, ואות אחת גדולה. כשאנו מצרפים זאת לקוד שבמגילה שגילו לנו חז"ל, אנו למדים, שבעצם אסתר ביקשה מה', שיתלו בעתיד עשרה נאצים על העץ. ואכן כך היה במשפט נירנברג. מדהים שכשהגיע שטרייכר אל החבל, הוא זעק: "חג פורים 1946". זעקה מוזרה ... אולי שטרייכר ידע שזהו "שידור חוזר" לתליית עשרת בני המן...

נאמר במגילת אסתר (פרק ט):

(ה) וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן, וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם:

(ו) וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים, וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ:

(ז) וְאֵת פַּרְשַׁנְדָּתָא, וְאֵת דַּלְפוֹן, וְאֵת אַסְפָּתָא:

(ח) וְאֵת פּוֹרָתָא, וְאֵת אֲדַלְיָא, וְאֵת אֲרִידָתָא:

(ט) וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא, וְאֵת אֲרִיסַי, וְאֵת אֲרִדַי, וְאֵת וַיְזָתָא:

(י) עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:

(יג) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִנָּתֵן גַּם מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם, וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן יִתְלוּ עַל הָעֵץ:

השאלות

בקטע זה של המגילה יש לנו שתי שאלות:

א. מדוע אסתר מבקשת מהמלך "ואת עשרת בני המן יתלו על העץ", הרי בפסוק לפני כן כתוב: "ואת עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו", הרי כבר הרגו את עשרת בני המן , אם כן מדוע היא מבקשת שיתלו אותם?

ב. במסורת כתיבת מגילת אסתר ישנן אותיות שנכתבות בצורה מוקטנת, ואותיות שנכתבות בצורה מוגדלת משאר האותיות שבמגילה. כאן בעשרת בני המן יש לנו שלוש אותיות קטנות: ת' בפרשנדתא, ש' בפרמשתא, ז' בויזתא. ואות אחת גדולה: ו' בויזתא. מה באות אותיות אלו לרמז?

הקוד שבמגילה

אמרו חז"ל (עיין מגילה ט"ו, אסתר רבה ג'): "כל מקום שנאמר במגילת אסתר "מלך" סתם, ולא נאמר במפורש "המלך אחשורוש", רומז להקב"ה - מלכו של עולם". אם-כן, כאן נאמר שאסתר פונה אל "המלך", כלומר אל הקב"ה. ומה היא מבקשת? שיתלו את עשרת בני המן על העץ. והרי כבר הרגו אותם? אלא כאן מרומז לנו שאסתר מבקשת מהקב"ה ש"ינתן גם מחר" לעתיד לבוא, שיתלו עשרת בני־המן אחרים בהיסטוריה...!!! על מי אסתר ביקשה? על אלו עשרת בני המן אחרים בהיסטוריה מדובר? מהו האירוע ההיסטורי המרומז לנו כאן?...

משפטי נירנברג!

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה התרחשה השואה הנוראה. בשנת 1945 הסתיימה המלחמה, כאשר צבאות הברית: אמריקה, רוסיה, צרפת וברטניה כבשו את גרמניה, וחוסל הצורר הנאצי. בעיר נירנברג שבגרמניה נערך בשנת 1946 משפט הידוע בשם "משפט נירנברג". במשפט זה נדונו אז גדולי פושעי הנאצים שנותרו בחיים, ואחד עשר מתוכם נדונו אז למוות, בפסק בית המשפט. ואלו שמותם (יש"ו): גרינג (סגנו של היטלר יש"ו), פריק (שר הפנים), ריבנטרוופ (שר החוץ), קייטל (ראש הצבא), קאלטנברונר (ראש הכוחות המזויינים), שטרייכר (עורך העיתון השטני "דר-שטרימר"), זאוקל, יודל, פראנק, רוזנברג, סייס־ אינקווארט.

מה הקשר למגילת אסתר?

בבית המשפט נערך דיון איך להוציאם להורג, האם ביריות או בתליה כיאה לרוצחים? פסק הדין היה: בתליה! ואכן... אסתר בקשה: "ואת עשרת בני המן יתלו...".

כתב העתון "ניוזוויק" דיווח בעיתונו שהחבל שעליו נתלו הנדונים למוות השתלשל מקורת עץ אליו היה מחובר... נכון! גם זאת אסתר ביקשה... "יתלו על העץ..."!

אבל עדיין הדברים לא מובנים, הרי אסתר בקשה שיתלו "עשרה" על העץ, ובמשפט נדונו למוות בתליה - אחד עשרה פושעים ?

מרטין ג׳לברט (ביומנו המפורסם המכונה "יומן נירנברג") מתאר את תגובתם של הנדונים למוות, על פסק הדין להוציאם להורג בתליה, לדוגמא:

"קייטל- ... אגרופיו קמוצים וזרועותיו קשויות, בעתה בעיניו. "מוות-בתליה!" הודיע, קולו ניחר מעוצם החרפה, זאת חשבתי שלפחות יחסכו ממני...!".

"פראנק - חייך בנימוס, אבל לא היה יכול להסתכל בי. מוות בתליה...!".     

"האמריקאים חששו שהנדונים למוות יעדיפו להתאבד מאשר לעבור את החרפה של מוות בתליה, לכן דאגו לשמירה מוגברת על הנידונים שלא יתאבדו".

"אבל... בליל ה-14-15 לאוקטובר הצטרף "גרינג" אל היטלר, הימלר, גבלס וליי, שאיבדו עצמם לדעת... הוא בלע גלולת רעל ששמה קץ לחייו... ושאר העשרה הוצאו להורג בתליה כפי פסק בית המשפט... !".

ואכן כך בדיוק ביקשה אסתר... שדוקא עשרה יתלו על העץ...!

רמז התאריך

יום ההוצאה להורג היה ב-כ"א תשרי תש"ז.

תאריך זה רמוז באותיות הקטנות והאות הגדולה שבמסורת כתיבת מגילת אסתר, המועברת אלינו בקבלה מזמן מרדכי היהודי ואסתר המלכה. שלוש האותיות הקטנות הן השנה: ת^' ש^' ז^'!

והאות הגדולה היא ו', הרומזת שהאירוע יהיה בשנת תש"ז באלף השישי!

עדויות מן המשפט

מאורע מעניין ארע בעת הוצאת הנדון העשירי להורג – ״שטרייכר״, וכפי דיווח העיתונות מן השטח למחרת ההוצאה להורג:

"...כשהגיע שטרייכר פנים אל פנים אל החבל, הוא נעץ שוב את עיניו לעבר שמונת הקצינים מבנות הברית, ולעבר שמונת העיתונאים שייצגו את עיתונות העולם. הללו ישבו בשורה אחת ליד שולחנות קטנים לאורך קיר בדיוק לפני הגרדומים. באש שנאה שבערה בעיניו הסתכל שטרייכר אל עדי הראייה, והוא זעק: "חג פורים 1946". אותו רגע ניתר הפתח תחתיו בקול חבטה חזקה...!

("ניו-יורק ג'ורנל אמריקן", סוכנות ידיעות בינלאומיות, 16 לאוקטובר 1946).

ובניו-יורק טיימס נכתב ששטרייכר זעק: "Purim Feast, 1946" [=סעודת פורים 1946].

והעיתון מסביר לקוראיו:  "a reference to a Jew-Baiter of fifth century BC who was hanged" [= מתייחס לרודף היהודים במאה החמישית שלפני הספירה, מי שהוצא להורג על ידי תלייה].

זעקה מוזרה ...

אולי שטרייכר ידע שזהו "שידור חוזר" לתליית עשרת בני המן... וכפי בקשתה של אסתר, אלפי שנים לפני כן...!

מקור: מתוך הספר "מסילות אל האמונה", חלק א', הרב יוסף גבאי שליט"א, ירושלים תשנ"ח. לרכישת הספר צלצלו 02-5375051