אהבת האישה - אהבה גופנית או אהבה נפשית?

שומעים לא אחת מנשים הטוענות – בעלי אוהב אותי רק כשהוא צריך אותי. אני שואל את הבעל: "תגיד לי מה זאת אומרת, בזמנים מסוימים אתה מנוטרל מאשתך לגמרי?". ריבונו של עולם! וכי יחס בין איש לאישה הוא רק בחוש השמיעה, הדיבור, או המישוש?!

החזון איש מציין במכתב: "טבע האישה להתענג על חינה בעיני בעלה, ואליו עיניה נשואות!". מה היא רוצה בחייה הפרטיים? דבר אחד! להרגיש שבעלה אוהב אותה, שבעלה חושב עליה, שהוא זוכר אותה, היא בראשו – "כל הזמן". והסטייפלר כותב זאת בצורה חריפה יותר: "כי עיקר תקוות האישה בעולמה שיהיה לה בעל אוהב אותה, וכאשר רואה שזה אינו, כמעט שקרוב הדבר לפיקוח נפש ממש, על היותה גלמודה כאלמנה חיה".

מבט של תשומת לב

שומעים לא אחת מנשים הטוענות – בעלי אוהב אותי רק כשהוא צריך אותי. אני שואל את הבעל: "תגיד לי מה זאת אומרת, בזמנים מסוימים אתה מנוטרל מאשתך לגמרי?". הוא עונה: "תראה, אהה, מה אני יכול לעשות, לפעמים ההלכה מגבילה אותי, אין לי אפשרות". ריבונו של עולם! וכי יחס בין איש לאישה הוא רק בחוש השמיעה, הדיבור, או המישוש?!

לא אשכח, הייתי נוכח למחזה נדיר אבל עצוב. ראיתי אמא הנפרדת מבנה, שהיה בתוך ז'ינז'אנה – זו המכונית של האסירים, שלא נדע. הבן ישב במכונית אסירים מעבר לזכוכית משוריינת וגם סורגים, והאמא נפרדה ממנו. היא לא יכלה לומר אף מילה כי הוא לא ישמע אותה, היא נפרדה ממנו עם שפת הגוף. אבל איזו שיחה, מה היא לא שוחחה עם העיניים שלה. הרגשתי, הבנתי כל מילה שהיא אמרה... רגשות בלי סוף היא העבירה אליו עם העיניים. וכי רגשות אפשר להעביר רק במגע? אפשר להקרין בדרכים רבות, ובדרך כלל העיקר זו ההקרנה.

כאשר בא אליכם זוג להתארח, וכי הבחינה שלו היא בעוגה ועוד עוגה, במבה וביסלי, שתגישו בצלחת, בכך תחשבו למארחים טובים? בשום פנים ואופן. אותו אורח יכול לצאת מהבית שעטף אותו במאה מנות, בשר ודגים, ויפטיר 'לבית הזה יותר לא אכנס!". ומאידך, הוא ייצא מבית עני ללא פאר והדר ויאמר: "זה בית, זה אירוח, משהו!". מדוע? כי נתנו לו להרגיש נוח וטוב – הוא חש שהוא רצוי בבית. הבין כי הוא נכבד בעיניהם. וכי העניקו לו את ההרגשה דווקא בלחיצת ידיים, או שמא בנשיקות, או באוכל? לא, הקרינו אליו את החום.

ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". כאשר מקרינים נכון, הפרטנר שלנו קולט אותם נהדר, כי כל אדם קולט הקרנה, גם ילדון בן יומו קולט הקרנה...

אנשים טועים לחשוב כי אם יקנו לאישה מיקסר, מתנה פה ומתנה שם, היא תהיה מאושרת. לא נכון! גם את זה צריך, ודאי, גם מתנה אומרת משהו. אבל לא פחות מכך – ההקדשה על המתנה שווה הרבה יותר מהמתנה. וכיון שבכל מקום (גם בין הורים לילדים) ההקרנה היא העיקר, יש צורך במאמץ, עם הלב ועבודת המידות.

האם אתה לא בנוי?

אסיים בשאלה שנשאלתי: "אשתי רוצה מחמאות ופרגונים, אני לא כזה, אני לא מסוגל לפרגן, אינני מסוגל להחמיא, לא בנוי לזה".

התשובה, אתה לא בנוי, אז תישאר רווק עד מאה ועשרים. מדוע שתתחתן ואשתך תסבול מה"לא בנוי" שלך?! שנית, וכי אתה לא בנוי? אתה כן בנוי! רק שאינך מוכן להשקיע! תדע לך שאם אינך מוכן להשקיע לעולם לא תאהב.

שים לב לכך, שהתורה דורשת מהיהודי להשקיע שנה שלמה – "ושימח את אשתו אשר לקח". להשקיע כל כך! להשקיע כדי לאהוב. ההשקעה בשנה הראשונה, היא כלשונו של החזון איש: "עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי". לכן, תעניק לה מה שהיא רוצה, לא, מה שאתה מוכן לתת, דבר איתה ותפרגן לה!

לא אחת אני שומע מאנשים האומרים: "מה אני כבר יכול לדבר איתה, היא מפטפטת בלה, בלה, בלה, בלי סוף, ואין לי מה לדבר". גם להם השבתי: "אם יש לך תוכנית להתחתן, ומשום מה, אתה חושב, שאין לך כלים כדי להשקיע בנישואים הללו, אל תתחתן".

מתוך הספר "זכו" סיפורי זוגות בסערות החיים, להרב נחום דיאמנט שליט"א. ב"ב, שבט תשס"ט. באדיבות המחבר.