פרשת בחוקותי: הדרך להנאות מהתורה ומהזוגיות

"וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולותיהם: "היזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בעצמכם בשעה זו; ודעו, כי אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה".

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: (ויקרא כו, ג)

התנאים שמציבה התורה כדי לקבל את כל הטוב והשפע שבעולם, הוא: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".

מה זה אומר "ללכת בחוקותי"?

רש"י מפרש לנו, על פי דברי חז"ל: "אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה".

כלומר: התנאי הזה מדבר על לימוד התורה, ולא ללמוד תורה בקלות אלא בעמל וטירחה רבה – "שתהיו עמלים בתורה". בלי זה, בלי לקבוע עיתים לתורה ולהשקיע בזה כמו שצריך – לא מקבלים את כל הברכות שהתורה כותבת בפרשת השבוע.

ואנו צריכים לדעת, מי אמר להם?... קודם כל, מנין לחז"ל שמדובר על מצוות לימוד תורה, הרי יש עוד הרבה מצוות יסודיות וחשובות, כמו אמונה, שמירת שבת, אהבת הבריות וכדומה – ואם כן, אולי הם מהוות את התנאי לברכות?...

וחוץ מזה, גם אם נניח שאכן מדובר בתלמוד תורה, אבל מניין לקבוע עובדה כי מוכרחים דווקא להיות "עמלים" בתורה, בצורה מפרכת שסוחטת את כל הכוחות בשביל התורה? ומה ייקרה למי שלומד תורה 'בכיף', זה לא נקרא שהוא לומד?!...

* * *

כדי להבין את הדברים לאשורם, נפנה כעת למישור שלכאורה הוא שונה לחלוטין: זוגיות.

יש פסוק במגילת איכה האומר כך: "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו". דהיינו, שמומלץ לאדם להתחיל לשאת את עול החיים כבר בגיל צעיר, כי אם הוא ידחה זאת לשלב מאוחר יותר – אזי הדבר ייקשה עליו מאד היות ואינו רגיל בכך.

על איזה 'עול', בעיקר, מדבר הפסוק?

אומרים חז"ל: "עול תורה, עול אישה". שני הדברים הללו הינם 'עול', ואת שניהם מומלץ להתחיל כמה שיותר מוקדם; הן ללמוד תורה והן לשאת אישה ולהתחתן. [כמובן, כל דבר לפי הגיל המתאים.]

ואנו עומדים ותמהים: האם המצב האידיאלי הוא שהתורה היא 'עול'?! שהאישה היא 'עול'?!... הרי עול הוא סמל לדבר מכביד וקשה, שהנושא אותו מחפש להתפטר ממנו במהירות המקסימאלית! כך צריך להתייחס לאישה, כמו אל 'עול' מטריד ומכביד?!...

* * *

רבי אליהו דסלר זצ"ל, היה מגדולי הוגי הדעות שקמו ליהדות בדורות האחרונים. נולד בשנת תרמ"ב – 1882, היה רב בלונדון, לאחר השואה הקים את אימפריית "גיטסהד" התורנית, ובסוף ימיו כיהן כ'משגיח' בישיבת פוניבז' שבבני ברק. נפטר בשנת תשי"ד – 1954. בכל התקופות הללו הוא לימד מוסר ודעת לאלפי תלמידים. אבל בעיקר נודע הוא בספרו "מכתב מאליהו", שהוציאו לאור תלמידיו.

עיקרו של הספר הוא דברי השקפה ומוסר יהודיים. קשה מאד למצוא בכל חמשת הכרכים של "מכתב מאליהו" סיפור אישי מאת המחבר.

אחת הנקודות האישיות הבודדות שבכל זאת מופיעים בספר, הוא התיאור דלהלן. אנא, קיראו אותו בתשומת לב רבה, כי העובדה שהמחבר הדגול מצא לנכון להכניסו אל הספר – מוכיחה כי הוא ייחס לו חשיבות מרובה.

ובכן, כך מספר רבי אליהו דסלר:

זוגות רבים מבקשים ממני להשתתף בשמחת כלולותיהם, ואף לסדר להם חופה וקידושין. רוב רובן של הפעמים אני נענה להזמנה.

"וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולותיהם: - "היזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בעצמכם בשעה זו; ודעו, כי אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה". [ההדגשות במקור.]

המסר שהעביר הרב דסלר לזוג הוא, שכדי לחיות את כל חייהם באהבה ובאושר – עליהם לדעת, שניגשים לנישואין כדי לתת לבן הזוג, ולא כדי לקבל. ברגע שהגישה הזו חדלה מלהיות תקפה, גם האושר נמוג ונעלם.

השקפה זו הפוכה לגמרי מהצורה שניגשים כיום כל הזוגות לחתונה: כולם נישאים רק כדי ליהנות מבן הזוג. אף אחד לא חושב שתפקידו הוא לְהַנּוֹת את בן זוגו כל ימיו! אבל המציאות מראה, שאלה שמחפשים לעשות טוב לבן הזוג, בסופו של דבר מקבלים את ההנאה כפליים.

* * *

ובכן, האם אישה היא 'עול'?... תלוי איך מסתכלים על זה.

בעיקרון, יעיד כל גבר שזכה ל'שלום בית' יציב ויפה, שהוא נהנה מאישתו עד הגג. האם הוא מקבל את זה בחינם? לגמרי לא! הוא משקיע, מפרנס, נותן, עוזר ומחמיא – אבל נהנה מהכל.

הנקודה שטומנת בחובה את ההכרעה, היא הגישה: האם אתה רוצה לקבל, או לתת?...

נמצא, שמבחינה מסוימת, אכן האישה כלל לא נועדה כדי להיות עזר לבעל. הפוך! מוטל עליו רק לתת לה ולתת לה ולתת לה! אז היא עול! העובדה שכך יוצאים נשכרים פי כמה, איננה משנה כלל בשלב זה; על הבעל להתייחס אל האישה כאובייקט שנועד רק כדי לקבל ממנו. ושלא ייתן לתוצאות המהנות מאד לבלבל אותו ולגרום לו לרצות לקבל. תפקידו נשאר כל הזמן לתת.

ולכן, נבין מעתה, שכאשר חז"ל הגדירו את האישה כ'עול' – הם טמנו במילה קצרה זו את המפתח לחיי אהבה מאושרת: עליך לשאת את אשתך על כפיים, כדי לקבל ממנה מלוא חופניים.

* * *

במצוות תלמוד תורה יש נקודה מעניינת וייחודית: גם ללימוד התורה יש מאפיינים של זוגיות!...

- משום מה, ישנם כאלו שלומדים תורה ונהנים ממנה מאד. ומאידך לידם יושבים לומדים אחרים אשר לימודים מר להם כמרור. כמו אישה: או עאסל [דבש], או באסל [בצל]...

ומשום מה, ההצלחה התורנית לא מאירה את פניה למי שלומד תורה כדי להפיק ממנה תועלת כל שהיא, כמו פרנסה או כבוד. לאלו שמנסים להגיע לתעודת רבנות רק כדי להתפרנס בכבוד, לוקח זמן רב יותר לרכוש את הידע מאשר לאלו שעושים זאת 'לשם שמים'.

אם כן, גם אל לימוד התורה צריך להתייחס כמו אל עול: דבר שמבחינתי אני רק רוצה לתת לו – ואינני רוצה לקבל ממנו. ובסופו של דבר, ידוע כי אלו שעמלים ומשקיעים, קוצרים את הפירות.

לכן אמרו לנו חז"ל, שזה מה שאומרת התורה במילים "אם בחוקותי תלכו": כדי לקבל את כל הברכות וההנאה בחיים – צריך להיות 'עמלים' בתורה! לא לחפש ליהנות ולקבל מהתורה – אלא רק לתת ולהשקיע בשביל התורה! רק ככה נהנים באמת מהתורה!...