כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' (טז, ג)

הרבה פעמים יוצא לי לדבר עם אנשים על יהדות.

היהדות – שלא כמו הדתות האחרות – איננה תשפוכת של מלל על ערכים, רוחניות או "ג'ודאיזם", אלא נמדדת בעיקר במעשים. בורא העולם נתן לנו תורה, ובה כתובות 613 מצוות, והוא דורש מאיתנו לקיים אותן. המצוות כולן, ללא יוצא מן הכלל – מאירות את חיי האדם, מקדשות ומרוממות אותו. דיבורים בלי מעשים לא יובילו אותנו לשום מקום. זה כמו לחשוב שמי שמאמין בתורת הקוונטים של איינשטיין הופך לפרופסור...

אז כאשר אני מגיע לשלב המעשי, ושואל בן אדם: "נו, אז אילו חלקים מן התורה אתה מקיים"?

הוא עונה לי כך: "זה בסדר. אני דתי בלב".

פעם שאלתי מישהו שענה לי כך, "תגיד לי, מה יקרה אם אני אסע ברמזור אדום"? "תקבל קנס", הוא ענה  לי. "למה"?! התפלאתי, "הרי אני שומר חוק"! הוא צחק ואמר, "אתה לא שומר חוק אם נסעת נגד החוק"!

"אתה לא מבין", אמרתי לו. "אז מה אם אני נוסע באדום? העיקר, שאני שומר חוק בלב"...

*

בפרשת השבוע מסופר על מאורע מאד כואב, אך עם זאת מאד מלמד.

קורח, יחד עם עוד הרבה אנשים מכובדים ביותר מתוך עם ישראל, יצא נגד סמכותו ומנהיגותו של משה רבינו, בעקבות פרשת מינויו של אהרן אחיו של משה למשרת הכהן הגדול.

קורח, ששאף מאד בסתר ליבו לקבל איזה תפקיד מכובד, לא קיבל כלום. הוא נשאר להיות לוי 'רגיל'. האכזבה שפעפעה בליבו הביאה אותו למרוד בעצם מוסד הכהונה ובמנהיגותו של משה רבינו.

הוא הצליח בכושר דיבורו ובחלקלקות לשונו לשכנע המון יהודים בשיטתו, ולמשוך אותם לצד שלו. זאת הוא עשה, בעזרת טענה בעלת סיסמה יפה שמצאה חן מאד בעיני העם:

"כולם קדושים"!...

אני מתאר לעצמי שקורח עמד על הבמה מול אלפי אנשים, ונאם לפניהם כך:

"די להתנשאות! די להשתררות של משה!... אתם לא מבינים שהוא רודה בנו, ומנצל אותנו לצרכיו האישיים?!... אתם לא רואים איך הוא מחלק את כל המשרות הטובות למקורביו?!... הוא עובד על כולנו בעיניים, ואומר לנו כאילו הוא המוסמך היחיד מפי בורא העולם לתת הוראות. שטויות!!! כולנו קדושים!!! אצל בורא העולם כולם שוים, ואת כולם הוא אוהב! מה פתאום שהקב"ה ידבר עם בן אדם אחד, ועם השני לא?... די! עד כאן! אנחנו צריכים להעמיד את משה במקום!..."

כך, עם הסיסמה "כולם קדושים", שכנע קורח את העם שכל ההוראות של משה רבינו מצוצות מן האצבע, ואין צורך לציית לו. [בלי קשר: למה זה מזכיר לי את אנשי השמאל שארגנו את מחאת "צדק חברתי"?... ;-)]

הסוף של קורח ושל כל מי שהלך איתו, ידוע. האדמה פתחה את פיה, בלעה אותם ואת כל אשר להם, וכך הם ירדו חיים שאולה. עד היום הם מסתובבים על המנגל של גיהנום.

*

למעשה, קורח עצמו אכן מת, אבל דעתו עדיין חיה וקיימת עד עצם היום הזה בקרב ליבם של אנשים רבים.

קורח חשב, ש"כל העדה כולם קדושים", למרות שהם לא בדרגה הרוחנית של משה רבינו. הוא סבר שעַם ישראל הוא "טלית שכולה תכלת", ואינם זקוקים למצוות מעשיות כדי להיות מחוברים לבורא העולם. ולכן הוא כפר בתורה וב-613 המצוות שנתן לנו משה רבינו.

בדיוק כך גם הרבה אנשים חושבים, שכל יהודי הוא קדוש באופן אוטומטי, מעצם העובדה שהוא יהודי. הוא זכאי לחיי נצח בגן עדן רק בזכות העובדה שהוא נכד של אברהם אבינו. וכך הם חיים את חייהם בחופשיות ומתירנות, ללא תחושת מחוייבות לתורה ומצוותיה.

מכאן באה ההרגשה הזו, שאם אני "דתי בלב" אז זה מספיק.

אפשר לומר על המצב הזה את הפסוק: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (כו, יא). דהיינו, שה"בנים" של קורח – אלו שהולכים בשיטתו ובדעתו – הם "לא מתו", ועדיין יש כאלה עד היום...

*

הבעיה היא, שזה ממש לא הולך ככה. ה' באמת אוהב כל יהודי ורוצה רק בטובתו, אבל היהודי לא הופך להיות קדוש לבד! אם הוא לא יעשה כלום – הוא לא יקבל כלום... פשוט מאד.

אז איך באמת הופכים להיות קדושים?

את התשובה לשאלה הזו, אנחנו אומרים לפני כל מצוה שאנו מקיימים: "ברוך אתה ה' ... אשר קדשנו במצוותיו". המצוות מקדשות את האדם. מי שמניח תפילין יודע, איזו תחושה של קדושה זה נותן. איזו הרגשה מרוממת מקבלים כאשר יושבים מול נרות השבת המרצדים. כמה שזו חוויה נפלאה להתפלל בכוונה, פשוט לדבר עם אלוקים!... אין מה לומר. אין כמו קיום המצוות כדי לקדש את החיים.

כך גם כן מסתיימת הפרשה בענין, שהוא – מבחינתי – חתימה לכל מה שמסופר בפרשת השבוע: פרשת ציצית.

בפרשת ציצית התורה מצווה אותנו לשים ציציות על הבגד, "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם". כאן התורה כותבת שלא נהיים קדושים באופן אוטומטי, כמו שחשב קורח, אלא רק על ידי עשיית כל המצוות.

*

עכשיו, אני פונה אליך – קורא יקר – באופן אישי:

תגיד לי, בבקשה: האם אתה מעוניין לנהל חיים מרוממים?... חיים עם קדושה?...

אתה בודאי אומר שאכן כן. אם כך, לאור המאמר – אני בטוח שתסיק את המסקנות הנכונות.

***