וידויים מצמררים מאנשים ונשים שנפלו ברשת האינטרנט

הבחור, הבעל, האישה, והאבא הבינו בדרך הקשה עד כמה חמורה בעיית האינטרנט הבלתי מסונן, ומזהירים: תתעוררו!! תתעוררו רגע לפני ולא רגע אחרי, כי אחרי שנכנסים מאד קשה לצאת מזה. לשולחן המערכת הגיעו מאות וידויים מזעזעים ומצמררים, אך לא היה ניתן להעלותם על הכתב.

הבחור – "נהרסו לי החיים"

אני בחור חסיד חב"ד, ונחשב מהבחורים הטובים, היום בגיל השידוכים. אני משתמש באינטרנט מאז שהייתי בן 13, ותמיד הייתי מאד זהיר, השתמשתי בזה רק לאימייל ולראות דברים חסידיים. בהתחלה לא הייתי קורא אפילו באתרי החדשות של חב"ד. בגיל 17 התחלתי להרשות לעצמי להשתמש יותר ויותר באינטרנט, ולאט לאט האינטרנט הפך לחלק מרכזי בחיי. בכל הפסקה בישיבה, בכל פעם שהיה לי זמן פנוי, הייתי צריך לראות מה חדש בליובאוויטש ומה חדש בעולם. זה הפך לאובססיה, כאשר מיד בבוקר אני נכנס לאינטרנט כדי להתעדכן בנעשה.

לילה אחד הייתי מאד משועמם. עברתי על האימיילים שלי וכל אתרי החדשות של חב"ד, ועדיין לא הייתי מוכן לישון. המשכתי לחפש מה לעשות, גלשתי לאתרי חדשות כי אז היה "אקשן" בארץ ישראל, ומשם המשכתי הלאה והלאה... בסופו של דבר הלכתי לישון בחמש בבוקר אחרי כמה שעות של גלישה באתרים כלל לא חסידיים...

קמתי מאוחר למחרת בבוקר (צהריים) והרגשתי איום ונורא. החלטתי בהחלטה גמורה שלא אחזור לזה עוד בחיי, זה לא שווה, וזה לא מתאים לי כלל, לא ברוחניות ולא בגשמיות. אבל אחרי שבוע של תפילה ותשובה נפלתי שוב, והפעם עוד יותר גרוע מהפעם הקודמת. עד היום הזה, בכל פעם שניסיתי בכל כוחותיי להפסיק – זה אף פעם לא החזיק מעמד יותר משבוע. וכל פעם שנפלתי שוב, זה היה יותר גרוע מהנפילה הקודמת.

זה משפיע על הלימודים, וזה משפיע על תפילותיי, וגם על הקשר שלי עם החברים. אני מנותק ומהורהר. אני עכשיו בגיל של שידוכים, ורק כעת אני תופס שזה הרג אותי לגמרי. אני לא יכול להתקדם, אני יודע שאשתי וילדיי יסבלו ממני, אין לי שום שליטה על עצמי... אני מכור... נהרסו לי החיים... 

הבעל - "אל תהיו טיפשים כמוני"

בתקופת הנערות גיליתי את האינטרנט, ועולם חדש של תאוות ופנטזיות נגלה לעיניי. הניסיונות להפסיק לא פסקו אף פעם, אבל למרבה הצער - דבר לא עזר. כאשר האינטרנט כבר עבר לקו מהיר והסרטונים כבשו את מוחי וליבי, חשבתי שהפתרון למצבי: "חתונה".

ה' זימן לי שידוך מצוין של בחורה נאה מבית טוב, חכמה וטובת לב. התחתנתי, והחודשים הראשונים עברו עליי באופוריה. תקופה לא ארוכה אחרי החתונה אשתי גילתה במחשב שלי ממצאים מזעזעים. עברנו תקופה לא פשוטה. עם הזמן הגעתי למקומות הרבה יותר נמוכים מהסתכלות אסורה. הדרדור היה מטורף והגיע למצבים שאי אפשר להעלות על הכתב. ידעתי שאני מסכן את כל החיים שלי ולא יכולתי לעצור.

הרגשתי שהסוף מתקרב במהירות, אבל לה' היו תוכניות אחרות בשבילי. יום אחד נכנסתי לאתר אינטרנט והייתה שם הרצאה מרב צעיר שסיפר על אדם שמכור לאינטרנט. זה היה העתק כמעט מדויק לחיים שלי. לנואם המוכשר הייתה בשורה! הוא טען שיש דרך החוצה, ושלמרות ההתמכרות הקשה ישנם כלים לצאת מהעבדות. למחרת כבר קיבלתי ממנו פרטים של פסיכולוג מומחה בתחום, ובעזרת אתר "שמור עיניך" (gye.org.il , כלים ליציאה לחופשי ממאסר ההתמכרות לאינטרנט ולחומרים שבו), מאז אני נקי.

וכעת ברשותכם מספר מסקנות אישיות, שאולי יועילו לכמה מאיתנו:

א. תראו כמה נמוך אפשר ליפול. אל תהיו טיפשים כמוני! תעצרו לפני שאתם מגיעים לתהום. אל תכניסו את האינטרנט לבית, ואם הכנסתם – עשו לו סינון דחוף!! רק בחסד ה' יצאתי רגע לפני שהחיים שלי נגמרו לגמרי.

ב. לא משנה כמה נמוך נפלתם, תמיד יש דרך החוצה! זה תלוי רק בדבר אחד: המוכנות שלכם לעשות ה-כ-ל כדי להפסיק. (הכל הכוונה הכל. בלי שום יוצאים מן הכלל, ובלי שום צעד ש"קשה לי מידי").

האישה – "זרקנו את המחשב וקיבלנו את חיינו בחזרה"

היום אני יכולה לומר שברוך ה' החיים שלי חזרו למסלולם, אבל זה לא היה כך עד לפני שנה בערך. ממש התמכרתי לאנונימיות ולבריחה שבמחשב, עד כדי כך שניתן לומר שהחיים שלי עברו לעולם הווירטואלי. המצב של בעלי לא היה יותר טוב, ובעקבות ויכוחים על המחשב, היה לנו פיתרון "אידיאלי": קנינו מחשב נוסף...

אין צורך לומר שהשלום בית שלנו נהרס, והמפסידים העיקריים –חוץ מבעלי וממני- היו הילדים שלא זכו לתשומת הלב המגיעה להם. את ההלם קיבלתי כאשר הילד שלי חזר מהגן עם חוברת בה כל ילד צייר מה אמא שלו עושה. היו ילדים שציירו את אמא משחקת איתם, יוצאת איתם לקניות וכן הלאה, אבל הילד שלי צייר אותי יושבת על המחשב. אוי, כמה זה כאב.

זה לא היה קל, אבל הבנו שאנחנו חייבים להיפטר מהמחשב באופן מוחלט, כי כל אפשרות אחרת הייתה מחזירה אותנו למצב הקודם. אז נכון שהיום קצת יותר קשה לי למצוא מתכון מיוחד לשבת, וגם בעלי לא בדיוק מעודכן בפוליטיקה האחרונה, אבל זה שווה כי קיבלנו את חיינו בחזרה.

האבא – "התמימות של אחד מילדיי אבדה לנצח"

שמעתי רבות על הסכנות הטמונות באינטרנט, וגם ידעתי על המסננים השונים, ולחלוטין הבנתי את החשיבות בהתקנת מסנן על המחשב שלי. לא הייתה לי שום התנגדות עקרונית לכך, ומכיוון שעיסוקי קשור למחשבים, גם לא היה לי קושי טכני בכך. מדוע בכל זאת המחשב שלי לא היה מסונן? התשובה האמיתית היא שזה הגיע מעצלות, ומהמחשבה המטעה של "לי זה לא יקרה". אמרתי לעצמי שזה אחד הדברים שאני צריך לעשות, אבל זה לא דחוף.

לצערי, הסתבר שנזכרתי מאוחר מידי. בעקבות קריאת כתבה על תוכנת מעקב לאינטרנט, החלטתי להתקין תוכנה שכזאת על המחשב, והיא דיווחה לי על כל אתר בו ביקרו המשתמשים במחשב. אם אומר שחשכו עיניי כאשר קיבלתי את הדיווח – זו לא גוזמה. יותר נכון לומר שלא ידעתי את נפשי. כעת אני יושב ובוכה, לא מבין כיצד זה הכנסתי לביתי את כלי ההרס הזה, ועוד השארתי אותו פתוח ופרוץ. אני לא מאמין שבמו ידיי נתתי לילדיי גישה בלתי מוגבלת לחומרים מסוכנים שכאלו. אני שבור ומיואש. כעת המחשב שלי מסונן, אך למי אני מועיל בכך? התמימות של אחד מילדיי אבדה לנצח. הייתה לי רק הזדמנות אחת לשמור על הטוהר והתמימות שלו, והפסדתי אותה ברוב טיפשותי.

אני מבקש מכם לפרסם את מכתבי ברבים, כדי שאחרים יתעוררו רגע לפני, ושלא יתעוררו רגע אחרי. קוראים יקרים, אנא! אל תהיו טיפשים. אל תחזיקו אינטרנט בבית! וגם אם אתם חייבים להחזיק מחשב, תוודאו שאתם מחוברים לאינטרנט כשר, ובנוסף תתקינו תוכנות מעקב ודיווח. אני מתחנן בפניכם ללמוד מהטעויות שלי. [חברות "רימון", "נתיב", "נט צח" בלבד מספקות אינטרנט מסונן כהלכה. גמ"ח לניתוק האפשרות במחשב לגלוש באינטרנט ברשת האלחוטית דרך השכנים וכדומה 1599-502200 ].

האבא המכור - "זה דופק את החיים לגמרי"

"שלום חברים, לפני עשר שנים נכנס האינטרנט לשימוש ביתי, ואז עדיין לא ידעו איזה מחלות וזוהמה יש שם, ולא ידעו ממה להיזהר ולהזהיר. ונפגעתי מהאתרים האלה, ונהייתי מכור, זה לא הפריע לי להתחתן ולהביא ילדים, כי בסך הכול אנחנו אוהבים והכול, אבל עדיין המחלה הזאת לא עוזבת אותי. בקיצור, אני מכור וחולה, מעבר לאיסורים של התורה זה גוזל לי שעות של מריחה מול המחשב, וזה בא על חשבון השינה הבריאות, עזרה בבית, אדישות, קרירות. בקיצור, זה דופק את החיים לגמרי, בלי קשר לאיסור מהתורה, שזה עוון".

לחצו כאן לקריאת סיפורו האישי של החרדי שהיה מכור לפונוגרפיה ונתרפא

תודה לארגון "שמור עיניך" על החומר. מכתבם של הבחור, האישה והאבא, מתוך מגזין "בית משיח" גיליון מס' 840.