האיש המבוגר ביותר במדינה (בן 112) מלמדנו את סוד הבריאות והרגיעה בחיים

האזרח המבוגר ביותר בארץ: "אסור לשנוא שום יהודי, אפילו אם הוא יריב שלך. זה הסוד לאריכות ימים. כשמקפידים על זה, הלב נשאר רגוע, מניסיון". אין ספק שכולנו משתוקקים לכך. אך נשאלת השאלה, אם מישהו פגע והעליב אותי ברבים, כיצד אני יכול לסלוח לו, בזמן שהלב רותח? התשובה על כך במאמר שלפניכם.

"אסור לשנוא שום יהודי, אפילו אם הוא יריב שלך. זה הסוד לאריכות ימים. צריך לשאוף למצב שאם טוב ליהודי, טוב לך, וכן להפך. והעיקר לקבל כל אחד ואחד בחיוך, להרבות באהבת ישראל ולא לשנוא חלילה. כשמקפידים על זה, הלב נשאר רגוע, מניסיון". על משפטים אלו חתום האזרח המבוגר ביותר בארץ, בן 112 - חכם זכריה בראשי. הוא אומר זאת מניסיון, שכן למרות גילו המופלג הוא מנהל סדר יום קפדני, בלי עין הרע, וממשיך לחבר את סדרת ספריו על הזוהר על-פי פרשיות התורה – "ילקוט בראשי".

ואכן, התורה המעוניינת בטובתנו מצווה אותנו: "לא תשנא את אחיך בלבבך". "לא תיקום ולא תיטור". ופירשו חז"ל (יומא כג,א): "תניא, איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? 'נקימה' - אמר לו: "השאילני מגלך", אמר לו: "לאו". למחר אמר לו הוא: "השאילני קרדומך", אמר לו: "איני משאילך כדרך שלא השאלתני אתה". זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: "השאילני קרדומך", אמר לו: "לאו", למחר אמר לו: "השאילני חלוקך", אמר לו: "הילך, איני כמותך שלא השאלתני". זו היא נטירה. נמצא, שהציווי הוא למחוק לגמרי  מהלב את מעשה הזולת ולא לשמור טינה בלב.

אין ספק שכולנו משתוקקים להשיג לב נקי משנאה ושמירת טינה, הרי כך חיינו יהיו נראים אחרת. אך נשאלת השאלה, כיצד ניתן להשיג כזה דבר? אם מישהו פגע והעליב אותי ברבים, כיצד אני יכול לסלוח לו, בזמן שהלב רותח? אם השכנה תלתה כביסה רטובה והרטיבה את הכביסה שלי שזמן רב חיכיתי עד שהתייבשו, כיצד אני יכולה שלא לשמור לה טינה בלב? אלא שעלינו לדעת, שאם ה' ציוונו בתורתו שלא לנקום ולנטור אזי ברור הדבר שאנו יכולים לעמוד בציוויים אלו, שהרי אין הקב"ה מצווה בתורתו דברים שלא נוכל לקיים. השאלה היא רק איך?

נציג שתי דרכים להעברת השינאה והטינה מהלב. כאשר ניישם דרכים אלו, מלבד שנרוויח לב נקי ורגיעה בחיים, נרוויח עוד מעלות נוספות, כפי שנבאר:

א. עלינו להאמין בכל לב בכלל הבא שהוא מעיקרי האמונה: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה". נמצא, שאותו אדם שציער אותך, בדיבור או במעשה, הוא רק שליח של האלוקים, מאחר ואף אחד לא יכול לצער אותך בחינם וללא גזירה משמיים. (נדגיש, שאין בכך בכדי לפטור את הפוגע, והוא יענש על פגיעתו בעונש חמור, למרות שהוא שליחו של הבורא. כיוון שה' גזר שפלוני יִפָגַע, אבל לא נגזר מי יהיה הפוגע, ואותו הפוגע בבחירתו הרעה בחר להיות הפוגע).

כשנפנים כלל זה, הדרך סלולה לפנינו שלא לכעוס על הפוגע/המציק, מאחר והוא רק שליח האלוקים. כשם שלא נכעס על הדוור שמגיש לנו מכתב עם דרישה לתשלום קנס או הזמנה לבית המשפט, כך אין לנו לכעוס על אותו אדם שהגיש לנו את גזירת האלוקים. כנראה שיש לנו רק להתלונן על עצמנו, שבמעשינו הרעים גרמנו שתבוא עלינו הרעה הזאת.

לפניכם לשונו הקדושה של רבי אהרון הלוי בספר החינוך (מצוה רמא), בביאור מצוות "לא תיקום  ולא תיטור": "שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה  שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי  רצון השם ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו  גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך. ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו  סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב [הגורם], וכמו שאמר דוד עליו השלום [לאבישי בן צוריה ולעבדיו שרצו להרוג את שמעי בן גרא שקילל את דוד קללה נמרצת ופגע בו מאד]:   "הניחו לו ויקלל כי ה' אמר לו קלל", תלה הענין בחטאו, ולא  בשמעי בן גרא".

ב.  יהודי מאמין מקבל את ייסוריו באהבה, ואם דרגתו גבוהה הוא אף שמח בייסוריו. הא כיצד? לפי היהדות "אין דבר רע יורד משמיים", ואם ה' שלח ייסורים לאדם זה בוודאי לטובתו: או לכפרת עוונות או לתיקון גלגול קודם או עבור מטרה אחרת. כשם שכל אדם שמח כשהשופט ממיר את עונשו ממאסר בפועל לעבודות שירות, כך האדם המאמין שמח בכך שה' המיר את עונשו המגיע לו לקבלו בעולם הבא -עונש קשה ביותר שאיננו יכולים לדמיין בכלל- בייסורים קלים יותר, באיזה צער פה בעולם הזה. הדברים אמורים גם ביחס לצער גדול שהגיע מאדם כלשהו, גם צער זה הוא מתנה מאת האלוקים, שכן הוא המרה מעונש כבד יותר שהיה מגיע לנו. כשנפנים דברים אלו נשכיל להבין שאין כל מקום לשמירת טינה בלב, שהרי הפוגע בעצם היטיב עמנו כאמור.

המקובל הגדול רבי משה קורדברו, המכונה הרמ"ק ("קול בוכים" איכה, ג,ל), כותב דברים אלו לגבי מי שהעליבו חברו, ומזה נקיש על שאר סוגי הפגיעות: "שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם, למרק החטאת והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים... מבינתך תשכיל! [=תתבונן!], כי הגע בעצמך [=תתאר לעצמך] שיאמרו לך: "תרצה שיבוא לך [לכפרת עוונותיך] הפסד ממון? נפילת בתים?" תשיב: "לא". ואם יאמרו לך: "תרצה לקבל עליך מיתת בנים?", תשיב: "חס וחלילה, אלא אתה ד' תשמרם". וכן הלאה הרב הולך ומונה שם צרות בעולם הזה ובעולם הבא, שאדם לא יסכים בשום אופן לקבלן לכפרת עוונותיו. ומסיים, שלכן על האדם לשמוח שעוונותיו התכפרו בקבלת עלבונות באהבה, שהן ייסורים קלים יותר ממיתת בנים או איבוד פרנסה וכדומה, ה' יצילנו.  

כשנחיה על פי תובנות ואמונות אלו, חיינו ישתנו ללא היכר בכל תחומי החיים, מלבד ההצלחה לסלוח לחברים. בהצלחה.