פרשת אמור (שנה שנייה): מרביצים לך? תברח!

בבסיסו של עיוות זה טמונה השקפה חולנית, המזלזלת באותם מיליוני קדושים, שהלכו למוות "כצאן לטבח", ורק אותם צעירים שמרדו והביאו על עצמם את המוות "בכבוד", הם הם הגיבורים האמיתיים. לא!!! לא ולא!!! הגבורה האמיתית היא לתת לשכן את מנת הלחם האחרונה שלך. להניח תפילין ב-4:00 בבוקר, לפני שהנאצים מעירים את כולם למסדר בוקר. למות בשקט נפשי, מתוך ידיעה שעוד מעט ואתה נפגש עם בורא העולם.

הרב אברהם גמליאל, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך B.S.W.. עובד סוציאלי, ומנהל מחלקת רווחה בזכרון יעקב. בעל תארים אקדמאיים רבים, ומרבה לעסוק בתורת הנפש.

אתר "יהדות נט" שמח להגיש לפניכם בכל שבוע מאמר הגותי על פרשת השבוע, בנושאים חברתיים ונפשיים, מפרי רוחו של הרב אברהם גמליאל.

המאמרים נכתבו ונערכו ע"י בנו, הסופר הרב שמעיה גמליאל.

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד ... וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה': (כב, כז)

כמו בשבוע שעבר, ברצוני לפתוח עם מאמר חז"ל מופלא שטומן בתוכו מוסר השכל אדיר:

"כתוב וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף, צדיק רודף צדיק – והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע – והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק – והאלקים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע – והאלקים יבקש את נרדף מכל מקום.

אף כאן, שור נרדף מפני ארי, כבש מפני זאב, עז מפני הנמר, אמר הקב"ה: לא תביאו לפני מן הרודפין אלא מן הנרדפין, הדא הוא דכתיב שור או כשב או עז". (ילקו"ש תרמ"ג)

חז"ל משבחים כאן את הנרדפים, ומצהירים שהקב"ה תמיד מחפש לעזור לנרדפים. עד כדי כך, שאפילו במקרה שצדיק רודף את הרשע – ה' עוזר לרשע, בגלל שרודפים אותו. ולכן, מפני שהשור הכשב והעז הם נרדפים על ידי החיות הטורפות, בחר בהם הקב"ה שיקריבו מהם קורבנות לפניו.

*

ובכן, מכך שה' מבקש את הנרדף – אפשר להבין שלהיות נרדף זאת מעלה! הלא כן?... כאילו הקב"ה רוצה שאנחנו נהיה נרדפים!... זאת נקודה תמוהה לחלוטין; תארו לעצמכם, שמהיום והלאה – לפי המדרש הנ"ל – נוכל לברך את מי שהחל לסבול מהצקות ורדיפות בברכת "מזל טוב"... וכשהמתברך הנרגז יענה "בקרוב אצלך" – אנו נענה בכוונה מרובה: "אמן"!... אה?!...

ויותר מכך, יש לי ראיה מפורשת מהתורה שבורא העולם לא רוצה שאנחנו נהיה נרדפים. שהרי בקללות הכתובות בפרשת בחוקותי כתוב "וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" (כו, כז), ואילו בברכות כתוב "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (כו, ז)!!!... רואים שלפי התורה זה לא טוב להיות נרדף, אחרת זאת לא הייתה קללה... אז מה באמת קורה פה, מה פירוש הפסוק שבספר קהלת "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף"?... 

*

וכעת ניגש אל התשובה.

אין הכוונה שנדאג לכך שבמציאות נהיה נרדפים, חס ושלום. אלא – התורה רוצה ממנו שנהיה עם טבע ומידות של נרדף: שלא נתגאה, שלא נכעס, שנאהב זה את זה ונדאג זה לזה. מידות טובות כאלה יש לכבשים ולעיזים: הכבש – לא עולה על דעתו לכעוס על רודפו. כך צריכים להיות אנחנו.

*

פן נוסף: הכבש הולך להשחט בלי לשאול שאלות – "כצאן לטבח".

הגמרא מספרת על התנא הקדוש רבי עקיבא, שבשעה שהוצא להורג על ידי מלכות רומי הרשעה, והוא עונה בכך שסירקו את בשרו במסרקות של ברזל. באותה שעה היה קורא ק"ש. אמרו לו תלמידיו: "עד כאן" ? איך אתה מסוגל?... אמר להם: "כל ימי הייתי מצפה מתי יבוא מקרא זה לידי ואקיימנו. עכשיו שבא לידי לא אקיימנו"?... ביאורו של דבר, שרבי עקיבא הכין את עצמו כל ימיו לרגע שיצטרך, אם יצטרך, למסור נפשו על קידוש ה'.

זאת התורה מבקשת ממנו במעלת ה' "להיות נרדף" כמו כבש: להיות מוכן עד כדי כך שנתדמה אל הכבש מבחינה זו.

*

קצת מאוחר מלדבר על יום השואה. עברו כבר שלשה שבועות. אבל בכל זמן שיהיה, זה נכון להביע את המסר האמיתי שאני רוצה להגיד.

אין מושג מעוות יותר מ"יום השואה והגבורה".

השואה – היא שואה אדירה, לפחות ששה מליון. והגבורה – מהי? כמובן, גבורת מורדי גטו וורשה ולוחמי היערות. זהו פירוש המילים "יום השואה והגבורה".

וכעת נשאל: על מה מדברים יותר ביום השואה, על השואה או על הגבורה? כמדומני שהשאלה מיותרת. עיקרו של יום הוא "יום הגבורה", שכן לא במקרה קבעה אותו הכנסת בכ"ז בניסן – הוא היום שבו פרץ מרד גטו וורשה. ובכלל, משום מה, במדינת ישראל מקבלים הסיפורים על גבורת מורדי גטו וורשה ודומיהם – נפח אדיר, לעומת שאר סיפורי השואה.

וזהו עיוות אדיר שאין כמוהו. כאילו יש איזה דמיון והשוואה בין מיליוני הנרצחים ואלפי הלוחמים. זהו הבדל של פי אלף!!! אז מה היה כאן, שואה או גבורה?...

 לו הייתי חבר כנסת, אחד החוקים הראשונים שהייתי מעביר זה לקבוע את יום השואה בז' שבט – הוא ה-9 בינואר הארור, הוא "ליל הבדולח". בכל העולם נקבע יום זה כ"יום השואה", ורק אצלנו מתביישים בקרבנות שהקרבנו.