כיצד נמצא חן בעיני ה', ונזכה לכל הברכות שבעולם?

בשעה גורלית זו, שמדינת ישראל עומדת בפני סכנה קיומית מפני הגרעין האיראני, ושבכל יום עלולה ח"ו לפרוץ מלחמה מכיוון סוריה, כדברי ראש אכ"א, עלינו לדאוג שנמצא חן בעיני ה' יתברך, ושלא יביט בצדדים השליליים שבעמנו. הדרך היחידה לכך היא על ידי שנרבה בלימוד התורה...

בימים אלו, בהם אנו מתאבלים על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, ועל גלות ישראל. נבדוק נא את סיבות החורבן והגלות: נאמר בתלמוד (יומא ט,ב): "[בית] מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל [בית] מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות".

אלא שלכאורה בקשר לביהמ"ק הראשון, התלמוד במקום אחר (נדרים פא,א) סותר את הדברים הנ"ל. שכן חז"ל אומרים, שהחכמים והנביאים נשאלו "מדוע אבדה הארץ?", והם לא ידעו להשיב על כך, כמ"ש: "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת [אלו החכמים], וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ [אלו הנביאים], עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר?", (ירמיה ט, יא). עד שבא הקב"ה בכבודו ובעצמו והשיב: "וַיֹּאמֶר ה': עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא הָלְכוּ בָהּ", (המשך הפסוק הנ"ל). ומבארת הגמרא כוונת הכתוב: "שלא בירכו בתורה תחילה", (לא בירכו ברכות התורה לפני לימודם). כלומר, הם היו עוסקין בתורה תדיר, אבל התורה לא הייתה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה. לדידם, התורה הייתה נחשבת כלימוד חכמת חול, כפיזיקה, מתמטיקה וכדומה, חס ושלום, ולא החשיבוה כחכמה רוחנית, קדושה וטהורה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. ולכן החכמים והנביאים לא הבחינו בעוונם, שהרי בגלוי הם למדו תורה, ורק הקב"ה היודע מעמקי הלב, הכיר בעוונם, שאין התורה חשובה בעיניהם. (ר"ן שם בשם רבינו יונה).

ולכאורה מאמר זה עומד בסתירה לקביעת התלמוד, שבית המקדש חרב בעוון עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. שאם היו בידם עוונות כל כך חמורים וגלויים, מדוע החכמים והנביאים לא ידעו על מה אבדה הארץ? ומדוע ה' השיב שבית המקדש חרב בעוון ש'לא בירכו בתורה תחילה', ולא אמר שבית המקדש חרב בעוון שלושת העוונות החמורים הנ"ל? (הגמרא בנדרים מתייחסת לחורבן הבית הראשון, כאמור, שכן היא דורשת את הפסוקים שנאמרו בתקופת הבית הראשון).

מבאר הרב משה אלשיך זצ"ל (דרשן דגול בתקופתו של מרן ה"בית יוסף" והאר"י ז"ל), על פי משל: בחצרו של מלך גדול היה נגן מומחה בעל שם עולמי, אשר שימח תדיר את המלך בניגוניו היפים והנעימים. המלך הלך שבי אחר ניגוניו, ואהב אותו אהבת נפש. נגן זה היה איש הולל ופוחז, אשר העביר את לילותיו במריבות בלתי פוסקות במועדונים מפוקפקים. לעיתים תכופות, היו מתלוננים אנשי המלוכה באוזני המלך על מעשיו של נגן זה, אלא שהמלך היה מחפה עליו, ומלמד זכות על מעשיו, פעם אחר פעם. באחד הלילות, ברנש זה נקלע כהרגלו למריבה, ותוך כדי המריבה נחתכה ידו. למחרת, ציווה המלך להענישו בעונש חמור ביותר, שלא עמד ביחס למעשיו בליל אמש. התפלאו אנשי חצר המלך: "מדוע המלך אשר היה מוותר באופן קבוע לנגן על מעלליו החמורים ביותר, מענישו כעת בעונש כה כבד על מריבה בה הנגן לא היה אשם כל כך?!". את התשובה אנו יודעים: כל עוד המלך נהנה ומצא קורת רוח מהנגן, הוא חיפה על מעשיו, במטרה להשאירו חופשי, כדי שימשיך לנגן לו, ולהנעים את חייו. אבל ברגע שנחתכה ידו, ידע המלך שכבר אין לו צורך בו, לכן הוא הענישו לא רק על מעשיו בליל אמש, אלא על כל מעשיו מהיום הראשון.  

הנמשל: המנגינה העריבה באוזני בורא עולם, זהו "לימוד התורה הקדושה". כשעם ישראל לומד תורה הוא גורם נחת רוח גדולה ביותר לפניו יתברך, והוא נדמה לאותו נגן שבמשל. ולכן, כל עוד עם ישראל לומד תורה, ה' יתברך נוהג עמם במידת החסד והרחמים, ולמרות עוונותיהם החמורים, כביכול מחפה הוא עליהם. מאחר והאלוקים אינו מעוניין להעניש את ישראל, ולהפסיד את הנחת רוח שעושים לפניו, בלימוד התורה הקדושה. אמנם, בשעה שישראל פוסקים מלימוד תורה, האלוקים אינו מוכן להעביר על עוונותיהם, ואז הם נענשים גם על עוון ביטול תורה וגם על שאר עוונותיהם.

מעתה, מיושבים 2 מאמרי חז"ל הנ"ל כאחד: עם ישראל באמת חטא בעוונות חמורים, הם עברו על ג' עבירות חמורות, אבל החכמים והנביאים התפלאו: "על מה אבדה הארץ?" – מדוע עם ישראל נענשו, הרי הם לומדים תורה, ומשכך, על בורא עולם לחפות על מעשיהם, ולנהוג עמם במידת הרחמים?! בא "יודע מעמקי הלב" וגילה, שכל תורתם רקובה היא מבפנים, היות והם מזלזלים בלימוד התורה, ומחשיבים את לימודם כמקצוע חול גרידא. ולכן אין בכח תורתם להגן עליהם, ויש להענישם גם על הזלזול בתורה וגם על ג' העוונות החמורים שעברו.

המסר האמור אקטואלי ביותר בימים אלו: בשעה גורלית זו, שמדינת ישראל עומדת בפני סכנה קיומית מפני הגרעין האיראני, ושבכל יום עלולה ח"ו לפרוץ מלחמה מכיוון סוריה, כדברי ראש אכ"א, עלינו לדאוג שנמצא חן בעיני ה' יתברך, ושלא יביט בצדדים השליליים שבעמנו. הדרך היחידה לכך היא על ידי שנרבה בלימוד התורה, נסייע בידי בחורי הישיבות הקדושות ואברכי הכוללים בממון ובכל דרך אפשרית, נכבדם ונרוממם, בידיעה שרק בזכותם מדינת ישראל קיימת ותתקיים. גם כל יחיד מישראל, המבקש מה': "אל תפן לרישענו ואל תתעלם מלכנו מבקשתינו", ומעוניין בשפע ברכה והצלחה, המפתח לזה הוא ב"קביעת עתים לתורה". ברכה והצלחה.