"שלי ושלכם - שלה": גדלותו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל נזקפת לזכות אימו ואישתו

כאשר אנו מזכירים את גדלותו של מרן, חובה לציין שהכל נזקף לזכותן של שתי נשים צדקניות: אימו של מרן, ואשתו של מרן. כפי שאמר רבי עקיבא על אשתו רחל: "שלי ושלכם – שלה". כלומר, התורה שלי והתורה שלכם [התלמידים] שייכים לאשתי היקרה. כך אנו נאמר, כל התורה שמרן למד ולימד נזקפת לזכותן של אימו ואשתו ז"ל.

אימו של מרן

אימו של מרן, גורג'יה בעיראקית, יפה בעברית, היא זאת שעודדה את בנה, ודרבנה אותו ללימוד התורה. וכאשר אביו של מרן, רבי יעקב, ביקש ממנו שיסייע לו בעבודתו השכם בבוקר, ולאחר מכן יחזור לתלמודו. וזאת עקב קושי הפרנסה שהיה באותם הימים, שהייתה עניות קשה, וכל אחד היה נעזר בבניו לפרנסתו. אולם אמו של מרן, מתוך הערכתה לתורה, הייתה מעוניינת שבנה ישקיע את כל זמנו ללימוד התורה, ושלא יסייע בענייני הפרנסה אפילו מעט. על כן הייתה היא משכימה קום בעצמה, נוטלת על שכמה את העבודה שהיה בנה אמור לעשות, ופוטרת את בנה מעבודתו... כמו כן, לפי מצב העניות והצנע ששררו באותם הימים, ממתקים היו מצרך נדיר מאד, ולא היו הילדים מקבלים איזה ממתק כי אם בערך פעם אחת בחודש. אך אמו של מרן, הייתה חוסכת לכבוד בנה כל מיני ממתקים, כדי לעודדו ללימוד התורה הקדושה.

כל ימיו חש מרן הכרת הטוב כלפי אמו. וכאשר לבש בפעם הראשונה את לבוש הרבנים "פראק", ביקש שאמו תגיע לביתו, ונזהר ללובשו בפניה, לשמח נפשה. ובאמת אמו התפעלה מאד ודמעות שמחה עמדו בעיניה, בראותה את בנה מחמד-נפשה לבוש באיצטלא זו. וכאשר חיבר את ספרו הראשון, שו"ת יביע אומר חלק א', הוא מזכיר בהקדמתו, שכל תורתו היא בזכות אימו.

אחר פטירת מרת אימו ע"ה, אירע מעשה הפלא ופלא: בכל יום ויום מימי השלושים אחר פטירתה, הייתה באה יונה לבנה ויושבת על אדן חלונו של מרן. אחר השלושים התעופפה היונה ולא חזרה שוב. אולם לאחר שנים, בשנת התשכ"ח, בעת שמרן נתמנה לכהן כרבה הראשי של תל אביב, בעת ההכתרה, נכנסה שוב יונה לבנה למקום ההכתרה, בית הכנסת הגדול שבעיר. ובעת שנשא מרן את נאומו, נעמדה היונה על קרנות התיבה, כאילו מקשיבה היא לדרשתו. בסיום הדרשה, נסתלקה היונה, עפה ולא שבה. לאחר מכן אמר מרן, שהייתה זו נשמת אמו ע"ה, שבאה שם לראותו בגדולתו. (ספר "אביר הרועים", להרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכדו של מרן, בשם אמו – בתו של מרן).

אשתו של מרן

אשתו של מרן זצ"ל, הרבנית מרגלית יוסף ע"ה, נטלה על עצמה את כל עול הבית, וגידול 11 הילדים, כדי שבעלה יהא פנוי כולו ללמוד וללמד. היא שמרה מכל משמר שמרן לא יופרע מלימודו, ולכן היא חינכה את כל ילדיה לשחק בבית בשקט... (קורות חייה נכתבו בספר "באשר תלך", שחיברה נכדתה גב' מ.קציר. ניתן לקרוא שם בהרחבה אודות אישיותה הגדולה). לפניכם מספר קטעים מההספד שנשא מרן זצ"ל על אשתו הדגולה:

"צופיה הליכות ביתה", עשתה כל מה שנחוץ בשביל הבית. היא גידלה את בניה לתורה. הרבה פעמים אני לא ידעתי משום דבר. ילד חולה בבית, ואני לא יודע שהוא חולה. לוקחת אותו בעצמה, כשהייתה בהריון בחודשים האחרונים להריון, הייתה נושאת את הילד החולה, ולוקחת אותו לבית החולים, ולא מטריחה אותי, 'בא תקח את הילד', לא. ואני לא יודע בכלל שהוא חולה. בא מישהו שואל אותי מה שלומו של הבן שלך? – וכי מה יש לו? אומר לי, ראיתי אותו בבית חולים. אני לא ידעתי כלום. איפה יש אישה כזאת? זה המסירות שלה, בשביל שלא תסיט אותי מהלימוד שלי, לא להטריד אותי מהלימוד שלי.

כשהדפסתי את הספר הראשון שלי, "יביע אומר" חלק א', הייתי מתלבט מאיפה להביא כספים בשביל להדפיס... והיא כשראתה את צרתי שאין לי כסף להדפיס את זה, באה והביאה לי 200 לירות. באותו זמן 200 לירות... – מאיפה יש לך מאתיים לירות? אתם זוכרים שהיה אז קיצוב של כרטיסים, שכל אחד קונה הכל על פי כרטיסים. דברים שהם מותרות לא הייתה קונה, הייתה מוסרת את זה לחנווני, ונותן לה במקומם כסף. מזה חסכה פרוטה לפרוטה, והביאה לי. 'קח, הנה מאתיים לירות, תדפיס את הספר שלך'. אני הופתעתי כמובן לטובה, מהכסף של יביע אומר חלק א' נדפס גם חלק ב', ומהכסף של חלק ב' נדפס חלק ג', וכל הסדרה. כל התורה כולה היא משלה. שלי ושלכם שלה היא. [מספר הרב מנשה בקשי, מדפיס הספרים של מרן: "את הספר הראשון שהיה יוצא מבית הדפוס הייתי מביא לרבנו לבית. הייתי רואה איך הרב שמח, והרבנית ז"ל הייתה זורקת על הרב סוכריות טופי, כמו שזורקים על החתן. מרוב שמחה הייתה נותנת לי סוכריות, מכבדת כיבוד קל. הייתה אומרת: "היום כמו מתן תורה". שמחתה הייתה בלי גבול"].

גם מה שאני לימדתי לאחרים – שלה. בשנה שעברה למשל, המצב היה קשה מאד - האינתיפאדה. הרשעים האלה כל יום הריגות, כל יום רציחות. הייתי נוסע בחודש אלול, נוסע בשעה שש וחוזר בשעה אחת או בשעה שתיים, והיא הייתה פוחדת להישאר לבדה, יושבת מסכנה בפחד וחלחלה עד מתי שאני מגיע, אחרי שש-שבע שעות. איפה יש אישה כזאת, שתסכים שבעלה ילך??".

לקריאת מאמרים, סיפורים, והספדים נוספים על פטירת מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, לחצו למטה על התגית "פטירת הרב עובדיה"